תתקז

דיניקה, אבל מוחין דגדלות היינו שנמשך בהם גילוי שכל גדול שהשכל גובר ושולט במדות עד שלא ניכר ונרגש מהות התפעלות הטבעיות כלל רק התפעלות שכליות כו' שנמצא ע"י מוחין דגדלות נשתנה מהות המדה למהות השכל כו'. והנה מוחין דיניקה הוא אימא ועיקר מוחין דגדלות הוא מאבא ועמ"ש מזה בביאור ע"פ משה ידבר, ונמצא מובן מזה שזה הבחי' שישתנו המדות לעילוייא כ"כ שיהי' ע"ד התפעלות שכליות לבד זהו דוקא ע"י מוחין דאבא, והיינו לפי שגם בבחי' התכללות המדות באו"א יש הפרש זה ביניהם שבעוד המדות כלולים בחכמה הם שם בבחי' ביטול עצום כנ"ל משא"כ בבינה שהם שם בבחי' מדות ממש כנ"ל בענין וצפונך כו', וע"כ גם לאחר שנולדו המדות והמוחין דאו"א באים בהם בהתלבשות יש ג"כ יתרון למוחי' דאבא שכחם גדול להפך מהות המדות ממש מהקצה כו' משא"כ במוחין דיניקה שמבינה הם רק מגדילים ומרחיבים המדות כו', ועיקר ענין מעלה זו שע"י גילוי מוחין דאבא יבואו המדות לבחי' אתהפכא ממש, הענין בעבודת ה' יש ב' בחי' אתכפייא סט"א שלא נהפך הרע שבחלל השמאלי שבלב לטוב ממש כ"א רק ע"י שמוח שליט על הלב לכן הוא כפוףובטל, אכן יש בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא שנהפך גם הרע לטוב עד שכל חפצו וישעו להתענג על הוי', ועיין מענין ב' בחי' אלו בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק. ועיין בתניא פרק יו"ד י"ב י"ד. והנה באדם כשההמשכה במדותיו רק מבחי' הבינה ונק' מוחין דאימא אין יכול להיות רק בחינת לאכפייא ולא בחי' אתהפכא, והיינו לפי שבינה דינין מתערין מינה היינו שהיא אם הבנים שבה כלולים המדות ממש כמו שהן בבחי' מדות ונודע שמהמדות יש יניקה לחיצונים וזהו ענין אברהם שיצא ממנו כו' ויצחק שיצא ממנו כו' עד שבהשתלשלות נתהוו צפרניים ויש גמור, וכל השתלשלות זו מקור ושורש לזה הוא מהבינה אם הבנים, וע"כ א"א להיות ע"י ההמשכה שממוחין דאימא לאתהפכא חשוכא כו', כיון שמשם יש להם שרש ליניקה דינין מתערין כו', אבל כשההמשכה הוא מבחי' חכמה שבנפש שבחי' החכמה הוא למעלה מהשכל המושג ולמעלה מסדר ההשתלשלות עילה ועלול, והחכ' תחי', ימותו ולא בחכ' שלא הי' שם שבירה כלל ומחמת זה יכול כל א' מישראל למסור נפשו עק"ה בלי שום טעם ודעת רק מחמת שבבחי' חכמה שבנפשו אין לסט"א מקום אחיזה כלל כנ"ל ולכן נק' ראש צורים שהוא בחי' חזקה מאד (ופי' אראנו לשון ראייה י"ל ע"ד מזליה חזי כו' ואשורנו ע"ד ומבשרי אחזה כו') וע"כ מבחי' חכמה יוכל להיות ג"כ בחי' אתהפכא ממש כו' וכמ"ש מזה בביאור המאמר בפ' אמור ד"ק ע"ב בענין בזמנא דנטלא מבי אבא כו', ועמ"ש במ"א בענין זבת חלב ודבש שהדבש דרכו להפך הדבר הנטמן בו כמ"ש בא"ח, ועד"ז מוחין דאימא נק' חלב ומוחין דאבא נק' ודבש שמשם דוקא נמשך הכח לאתהפכא כו'.

ג) כיון דהוה במעהא דאימא אשורנו אושיט פסיעה לבר, הוא ענין הרגל השמאלי של ה' עילאה שהוא כמו וי"ו קטן ויש קוץ בסוףהוי"ו זו נוטה לחוץ בסוד פסיעה לבר והיא המל' שהיתה כלולה עמו ג"כ כשהוא בעיבור במעי בינה והלבישה אותו וכמ"ש במק"מ וע' בסה"מ סי' קע"ב דף