תתקב

ובעותי. ולכן שלח אחר בלעם שג"כ כחו בפיו כו'. בשל"ה פ' בלק שס"ג ב' וז"ל דענין בלק ובלעם היו שניהם חכמים גדולים אבל להרע כו' ובלק היה יותר חכם (י"ל ע"ד שיש בחי' בבינה יותר מבחכמה) וידוע שלשלת הגדול יחס ישראל כו' ומשיח כו' וידע כי זה העצום יבא ממנו כו', שהטהור ניתן מהטמא כו' כדי שהמלאך רע יענה אמן בעל כרחו כו', ועל כן חשב מחשבות להפריד הדביקות כו' ואז העצום שיבא ממנו יהי' מורה על עצמו כו', וזהו וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל כו' ישראל הוא דביקות גדול ונפלא כו' עכ"ל. י"ל אמורי דבור דקליפה ע' ד"ה ואני נתתי לך שכם אחד, מואב נמשך מחכמה דקליפה.

ביר"ג ר"פ בשם פסיקתא וז"ל וירא בלק יש ראיה שהיא שמועה כגון וכל העם רואים את הקולות כן בלק שמע וכאלו ראה, בלק בא ללוק דמן של ישראל. בן צפור שהי' מצפיר להלחם עם ישראל (עיין שופטים סי' ז' ג' ויצפור מהר הגלעד דפי' ישכימו בבוקר כו' כך ר"ל שהי' משכים ומקדים להלחם כו').

בגמרא פ"ק דברכות די"ב ע"ב בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש כו' משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי כו'. וע' ברש"י ומהרש"א. כרע שכב היינו ק"ש של לילה דכתיב ביה ובשכבך וכלביא מי יקימנו היינו ק"ש של שחרית דכתיב ביה ובקומך כו'. ושוב מצאתי בתנחומא דמייתי קרא דלעיל מיני' הן עם כלביא יקום כו' לא ישכב עד יאכל טרףכו' והוא נכון טפי בדרש זה לענין ק"ש של שחרית וערבית כו' עכ"ל.

גם בלק מלשון חורבן או פתיחה כמ"ש בישעי' כ"ד א' בוקק הארץ ובולקה, ובנחום סי' ב' י"א בוקה ומבוקה ומבולקה. ופרש"י בוקה רקנית כו' ומבולקה מפורצת בחומותי', והלע"ז צו בראכין אירי מאויערין. ות"י בזיזא ומתבזזא ופתיח' תרעא עכ"ל נמצא ומבולקה לשון פתיחה שנפתחו שעריה, א"כ ענין וירא בלק אם נפרש לשון פתיחה היינו ע"ד מ"ש בענין פלשתים ליצנים היו לשון מבוי המפולש הפך קבלת עול מלכות שמים וזהו עיר פרוצה ואין חומה, כי אני חומה זו תורה. ועמ"ש ע"פ צדקת פרזונו, אורות דתהו בלתי מוגבלים בכלי ע"כ נק' פרזונו כי החומה מגביל וכמו המוחין מגבילים ומצמצמים המדות והרצון שיהי' כך וכך כמו חיוב השכל כו' וזהו שהתורה נק' חומה, וחומת אותיות חותם תחום, חתום תורה בלימודי. והנה בלק קסבר לפי ששרשו מתהו שלמעלה מהתיקון ע"כ א"צ להיות מתיירא מישראל שהם בחי' תיקון לי ראש מוחין. ע' בד"ה צדקת פרזונו הנ"ל, ואףשיציאת מצרים ידע עכ"ז הוא לא נתיירא כי הוא מואב מלוט כו' זרע שם משא"כ מצרים כנען כו' ג"ק הטמאות אבל הוא מק"נ כו' חשב שיתברר בעצמו שלא ע"י התיקון כו', אך ע"י וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי עי"ז ויגר מואב כי סיחון ועוג י"ל ג"כ משם אביך האמורי כו' ועוד שהם מהענקים כו' וע' ברבות לך לך פמ"א גבי הפרד נא מעלי, וירא ס"פ נ"א, ופנ"ב גבי אח נפשע מקרית עוז כו' ובגמ' דנזיר דכ"ג סע"א. י"ל היינו שנדחה לג"ק הטמאות, וזהו ענין נפרד.