תתפט3

ואמנם כדי שיומשך ממנו להיות מקור לבחי' ימות עולם נק' עתיק יומין לשון המעתיק הרים וכמו מעתיק מספר לספר היינו כביכול שמעתיק ומזיז אורו הא"ס ממקום העצמי שאינו בגדר עולמו' להיות מקור לעלמין, וזהו בחי' יהי רצון כי רצה"ע נק' עתיק יומין כו' ואח"כ מתצמצם עוד בבחי' צינור להאיר בבחי' ממכ"ע להיות נפעל גילוי הרצון למטה, וזהו שמו בגימ' רצון וגימ' צינור כי שמו הוא בחי' האור קודם שנמשך בבחי' רצון וכמארז"ל עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו לבד רק שממנו נמשך להיות י"ר ואח"כ נמשך בבחי' רצון צינור בממכ"ע כו' וכ"ז ע"י התפילה וזהו שארז"ל קושר כתרים ר"ל שעם היותו ית' למעלה מבחי' רצון הוא קושר כתרים ומתלבש בבחי' רצון כו').

ואתעדל"ע זו ר"ל המשכה זו שנמשך ע"י התפלה בחי' י"ר כו' נק' שיחה והזזה שמלמעלה למטה כו' (וגם יתפרש ג"כ שיחה לשון דיבור ואותיות שהרי נת' דמקור התהוות הרצון הוא מבחי' שמו הגדול כי שמו גימט' רצון והרי שמו הוא בחי' אותיו' לבד לגבי מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' שם עד"מ באדם השם אין שייך רק בשביל זולתו ובפ"ע א"צ לשם כו' וא"כ מבחי' אותיו' לבד נעשה בחי' רצון הנק' סוכ"ע, לכך ב' הפירושי' דשיחה עולה בקנה א' גם בענין ההמשכה שמלמעלה למטה שמבחי' שיחה ואותיו' נעשה בחי' הסחה והזזה להיו' בחי' יהי רצון כו' להיות גואל ישראל ומברך השנים כו').

אך בחי' שיחה זו מלמעלה למטה באה ע"י אתדל"ת בשיחה שבתפילה שהאדם מתפלל כי רוח אייתי רוח כו' וגם באתדל"ת זו שייך ב' פי' הנ"ל לשון הסחה והזזה כי עיקר התפילה היינו בחי' צעקה בצר לו וזהו לפני ה' ישפוך שיחו לשון ישפוך היינו שפיכת הנפש כאשר צר לה מאוד מאשר בהבל בא ובחושך וצלמות ילך ברוב הזמן כו' והיינו ע"י בחי' קדימ' בחי' בואו חשבון להיותו ממארי דחושבנא בכל לילה כנ"ל לטעום מרירו' בנפשו מכל מעשי' ודבורי' ומחשבותיו אשר לא לה' המה מיום היותו ועל אשר נשקע ונטבע בתאות עוה"ז ובזה כל השתדלותו בשכבו ובקומו כו' והאמת נשכח מלוח לבו מחמת טרדתו בהבלי הזמן כו', רק כי פנה אלי עורף בלא לב כו', ויוסיף דעת בגדולת ה' יוסיף מכאוב בנפשו, ועי"ז ישפוך שיחו במס"נ מעומקא דליבא להיות בחי' הסחה והזזה ממש שיהי' נעתק ונבדל ממדותיו הבהמי' המסתירי' כו', וזהו שע"י בואו חשבון אזי תבנה ותיכונן עיר סיחון להיות התפילה כדבעי בבחי' שפיכו' הנפש ושיהי' נעתק וניזוז מהטבעת מדות דנפש הבהמי'. אמנם לשון תיבנה ותיכונן הענין הוא כי בתפילה צריך להיות ג"כ דוקא צירופי אותיות הדיבור וכפירוש הפשוט דשיחה לשון דיבור לכן נאמר ע"ז לשון בנין כמו בנין מהאבנים כך דיבורים נק' בתים כמ"ש בס"י שהאותיו' נק' אבנים כו' (עוד יש בשיחה שני פירושי' הא' לשון שחי ונעבורה (בישעי' נ"א כ"ג) שהוא לשון השתחוואה או לשון שחי' וכפיפה כמו ושח רום אנשים לשון הכנעה ושפלות וכך קודם התפילה צריך להיות הכנעה כובד ראש ועיקר התפילה הוא ענין השתחוואות דשמו"ע כנודע דעי"ז הוא ההמשכה כו') וז"ש דהע"ה ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי דהיינו כשהתפילה היא בבחי' אשיחה ע"ד הנ"ל עי"ז וישמע קולי כו'.