תתנח

ומעתה יובן הילקוט מ"ש כשהוא נער רבו מכה אותו ומלמדו פי' מכה אותו ע"ד מ"ש בזהר בפ' שלח שאמר ריש מתיבתא אעא דלא שליט בי' נורא מבטשין לי' גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין לי', וצ"ל מה שהמשיל את הגוף לאעא, אך הענין הוא דכתיב כי האדם עץ השדה שהמשיל הכתוב את האדם לעץ השדה והנה כמו עץ השדה דלא שליט בי' נורא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וע"י הביטוש סליק בי' נהורא. וענין הביטוש הוא מ"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה, דהנה בכל הקרבנות נאמר קרבן להוי', והיינו כי קרבן הוא ל' קירוב והקירוב הוא לשם הוי' ולכן נאמר אשה להוי' אשה הוא בחי' אש ה' לגבי הוי', אמנם צ"ל קרבן גם לשם אלקים וזהו זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה, פי' ונדכה דיש דכה ונדכה דכה הוא מה שבעצם הוא נשבר אבל נדכה הוא שמשברין ע"י הביטוש שה"ע המרירות על הריחוק איך שהוא רחוק מאור פניו ית', וזהו ג"כ ענין לעולם ירגיז כו' עמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים, וענין ביטוש זה זהו רבו מכה אותו ומלמדו ונק' מכה הגם שזהו רק בדברים אך זהו ע"ד מ"ש במשה ויך את המצרי וארז"ל ע"פ הלהרגני כו' שהרגו בשם, ופי' מלמדו ע"ד מ"ש דוד מכל מלמדי השכלתי פי' שהכל הוא המלמד דהנה כתיב כי כל בשמים ובארץ, דהנה ארץ היא בחי' מל' שמחיה ומהווה וכמ"ש ואתה מחיה את כולם, אבל בשמים כתיב לך ה' הגדולה כו' ובחי' כל הוא מחבר שמים וארץ וכמשת"י דאחיד בשמיא ובארעא כו', ופי' דאחיד בשמיא ובארעא שמחבר בחי' שמים וארץ, ועוי"ל פי' דאחיד ל' אחד שממשיך בחי' אחד כמו שהוא מושג בשמים בחי' ז"א דשם הוא לך הוי' הגדולה בחי' בטל וטפל לך שיומשך ויתגלה כן ג"כ בארץ ג"כ הגם כי הארץ הוא בחי' ואתה מחי' את כולם אפילו נפרדים כו', וז"ע גוי אחד בארץ שנש"י ממשיכים בחי' אחד גם בארץ והיינו לפי שמכל מלמדי השכלתי שהכל הוא המלמד, ולכן נעשה מכל לך היינו בחי' לך ה' הגדולה גם בארץ ג"כ, וזהו מ"ש אני ה' מלמדך להועיל ות' מסקיד לך שזהו ע"ד שארז"ל דברי חכמים כדרבונות שנק' דרבון ומרדע ומלמד דרבון שדר בינה בפרה ומרדע שמורה דיעה בפרה מה הדרבון הזה מכוין את הפרה לתלמי' כו', ועד"ז הוא פי' מלמד שמלמד את הפרה כו', הם נשמות דבריאה שנק' זרע בהמה כו', כי שורש לשון תלמי' הוא מל' תל ולכן מפני שע"י המחרישה נעשה הארץ תלמים שנעשה העפר גבוה במ"א ונמוך במ"א, וע"פ הקבלה תל נק' היסוד תל שהכל פונים בו הוא יסוד שנשפע בו מכל הע"ס, ופי' מכוון הפרה לתלמי' שתתעלה באצי' כי הנה כתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה, שכמו שבבריאה י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה כמו"כ באצי' הם י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' ולכן נקרע הים לי"ב קרעים בכדי שכל שבט יעלה במסילה שלו שבאצי', וכמו"כ פי' כאן מכוון את הפרה היינו נשמות דבריאה שיתעלו באצי' לשרשן ומקורן כו', והיינו ע"י שמכל מלמדי השכלתי להיות בחי' אחד גם בארץ ועי"ז נעשה ארץ ל' רצוא לעלות לאצי' כו', משהגדיל מייסרו בדברים ומלמדו פי' משהגדיל שזהו כמ"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וכמ"ש באברהם ואעשך לגוי גדול אותה אומה שכתיב בה כי