תתלז

לפתוח פי הבאר צ"ל ע"י הכאה, שהוא ענין מבטשין כמ"ש סד"ה להבין פי' וענין יג"מ ע"פ לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, דקשה איך קס"ד שלב נשבר יהי' בזוי אצלו ית' ח"ו.

אך הענין דיש הפרש בין דכא לנדכא, כי דכא הוא שם דבר כי מי שהוא דכא באמת ודאי שבח הוא לו אשכון את דכא, אבל נדכא היינו שע"י יגיעה בהעמקת ההתבוננות הוא משפיל א"ע ונעשה נדכא ע"י פעולה שעושה בנפשו או ע"י יסורין שהקב"ה שולח עליו מלמעלה להכניעו ולהשפילו כו', ובחי' ראשונה זהו מבחי' ישראל ובחי' ב' שייך בבחי' בית יעקב כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאין לכם כלות הנפש כו' מחמת שירד היו"ד בבחי' עקביים כו' והעצה לזה הוא מ"ש בזח"ג פ' שלח קס"ח גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין לי' כו' שיבטש א"ע וישפיל עצמו כעפר בראותו עד היכן מגיע רעת ישותו וגסותו כו' יעו"ש באריכות, ועמ"ש ע"פ ונתתי לכם מהלכים בת"א ס"פ וישב בענין וגם אתה תדין את ביתי כי בדברים לא יוסר עבד הוא הנה"ב וצריך להכותה בשבט לעולם ירגיז כו' והוא בחי' זיעתן של חיות כו' ע"ש, ואפשר גם בנה"א כשהוא מעשי' ויצירה שהוא מט"ט דעבד כנעני וע"ע שייך ואם בשבט הכהו כו' כמ"ש בד"ה וכי ימכור איש את בתו לאמה, ואפ"ל ההפרש בין בדברי' לעשי', היינו כי עשי' נק' מעשה ידיך בד"ה בחדש השלישי ובביאור ע"פ מה יפו פעמייך, עוד יש הכאה בענין קוצי דשערי דא"א המכה בז"א מאחוריו כנז' בביאור זכור דעמלק, עוי"ל ע"פ מ"ש שמאלו תחת לראשי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וכ"ז הוא ענין והכית בצור להיות אתכפייא כו' ונדכא כו', וזהו ענין לעשותה כלי בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה להכותה בפטיש סביב כו' ע"ש ועמ"ש ע"פ אם בחוקותי שצריך ב' חקיקות כו' הא' מבחוץ כו', אכן בחי' סלע כשהיא גדולה ובאה בבחי' פנים בחי' אהבה בתענוגים לכן הי' בחי' זו קרוב לכניסתם לארץ זבת חלב ודבש כו' אזי כדי לפתוח פי הבאר א"צ להכאה כ"א בדבור הוא נותן מימיו כו'. גם י"ל כעין ההפרש בין עשי' כלי דמל' לעשי' כלי דבינה כי ורחל עקרה שאינה יולדת אהוי"ר שהם הבנים לפי כי כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו' משא"כ ה' גדולה לאה היא אם הבנים כו' ועמ"ש ע"פ המאמר ר"פ ויצא בענין ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בינה וילך חרנה היא המל' כו'.

קיצור. צור נמשך משם אלקים צור לבבי וחלקי אלקים, וסלע משם הוי' כמ"ש ה' סלעי, וזהו בחי' יעקב ובחי ישראל גם אחור ופנים, לכתך אחרי במדבר בחי' צור, ארץ זבת חלב ודבש בחי' פנים ויניקהו דבש מסלע, והאבן גדולה עפ"י הבאר, וצ"ל נדכא, מבטשין לי', והכית בצור, ואם בשבט הכהו, אבל בחי' סלע ודברתם כו'.

ועוי"ל עפמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי בת ענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' ועז"נ תתן אמת ליעקב, ובחי' זו נק' כשהנער קטן כו',