תתכז

מיד דמחא ביה בטנרא, נטל ליה קוב"ה בידיה, ואתמר ביה וירד אליו בשבט למחאה ליה ביה, לכאורה אינו מובן אם הסלע תשבע"פ מ' דאצי', איך הכהו משה בהמטה שהוא מט"ט, זה א"א להאמר כלל. אך י"ל דהא מבואר בזהר שם דכ"ז סע"ב בענין אעשה לו עזר כנגדו דא משנה אתתא דההוא נער, ואיהי שפחה דשכינתא ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לאו איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור, ופי' בסה"מ סי' ק"י משנה אתתא דההוא נער היא נוק' דיצירה, והוא מט"ט הם ו"ק דיצירה, שפחה דמטרוניתא מל' דאצילות כו' עכ"ד, וא"כ לפי"ז מה שהכה את הסלע בהמטה ר"ל זהו שהכה במט"ט את נוק' דיצירה והכאה זו הם אותיות מבחי' דינים וגבורות קשים, וענין הכאה זו בעסק המשנה זהו כדי שלא יהי' בבחי' לא זכה נעשית לו סם מות כו', אלא יהי' בבחי' זכה, דהיינו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, שהם רומזים לגלוי חכמה עילאה המטהר מכל טומאה, והחטא כמו בעל המכה אשתו אלא צ"ל ודברתם כמו וקנא את אשתו כו'. והנה ביאור ענין הנ"ל שהמשנה נק' אתתא דההוא נער, מבואר בבה"ז פ' בראשית על מאמר הנ"ל באריכות, דהמכוון מה שחכמה דמ' דאצי' נתלבשה בהלבוש מבחי' מ' דיצירה דהיינו מה שמדברת בענינים גשמיים שהם מק"נ כו' והתלבשות זו זהו עד"מ שבהטפה גשמיות מלובש עצם כח המוחין שבאב חב"ד והארת הנשמה ממש להוליד בדומה לו ממש, וע' בת"א פ' שמות בד"ה קול דודי, שלכן מצד התלבשות זו נאמר על תושבע"פ שחורה אני, שאין נראה בה שום אור כלל לפי שמדברת בעניני עולם הגשמי בעניני זרעים ובדבר שבממון בין איש לרעהו והיינו התלבשותה באתתא דההוא נער שרו של עולם, אבל באמת ונאוה שכל הדברים שבה יסודותם בהררי קדש (הם הר סיני והר המוריה) מחכמה עילאה שכך עלה ברצונו וחכמתו כו'. והנה מה שהכה את הסלע ענין זה בעסק המשנה ותושבע"פ יובן ע"ד מ"ש בת"א פ' בראשית סד"ה ענין הברכות, גבי ברכה אחרונה אשר יצר את האדם שהיא כנגד תשבע"פ שחותם בה בברוך, וז"ל אך הנה ארז"ל ביומא דע"ב ב' ע"פ וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים לא זכה כו', דלכאורה אינו מובן מדוע התורה תהי' לו סם המות ח"ו אם לא זכה ואין בו יראת שמים, ותוכן התירוץ כי לפי שהתשבע"פ היא ירדה לעלמא דפרודא שנתלבשה במל' דיצי' שמשם שורש עה"ד טו"ר דק"נ והשרים כו' ע"כ אם נמשך אחר עלמא דפרודא גורם להפריד ח"ת שהיא תושבע"פ מחכמה עילאה כו' ונותן יד וממשלה לאחיזת הסט"א בה כו', והנראה שגורם ח"ו כעין בא נחש על חוה, כי חוה היא תושבע"פ יעו"ש לשון ולילה ללילה יחוה דעת כו', או שגורם ענין ושפחה ק"נ כי תירש כו', כי מל' דיצירה שנק' ג"כ שפחה עכ"פ היא לבוש דקדושה למ' דאצי' משא"כ כשלימודו ביש וגסות גורם שק"נ הנק' ג"כ שפחה בישא כי תירש כו' ועיין מזה בזהר פ' חיי דקכ"ב ע"א וע"ב ע"פ מלך לשדה נעבד, וע"כ תורתו דוקא נעשית לו סם המות ממש, ולכן צ"ל חותם בברוך וחותם זה הוא המפריד הקליפות ואפשר שזהו ענין חותמך ופתילך ומטך כו'.

א' לענין צמאון אדם קודם מבהמה. ב' נסים נעשה על המים. ג' ודברתם לשון זיווג, צור הכאה ובסלע פיוס. ד' המטה ושנברא ביהש"מ. ה' מטה מט"ט וענין מטה עוזך. ו' ודברתם כענין וידבר משה אל ראשי המטות. ז' ענין כשהנער קטן