תתכג

קיצור. פי' ודברתם אל הסלע תשבע"פ, ולכן צ"ל מטה כמ"ש בענין וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר שיהי' הדבר בבחי' זה.

ז) ילקוט בתלים קפיטל ע"ח רמז ת"ת י"ט ע"פ הן הכה צור דקי"ד ג' וז"ל ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כנער קטן רבו מכה אותו, ומלמדו כיון שהגדיל בדברים הוא מייסרו, כך מתחלה והכית בצור, וכאן ודברתם אל הסלע, וכיון שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנא' ויזובו וכתיב ואשה כי תזוב כו' עכ"ל, וכ"ה בילקוט פ' חוקת סוף רמז תשס"ג אלא ששם לא נז' מש"כ וכיון שהכה כו' טפטפה דם כו', ע' בפע"ח שער הסוכות פ"ב ע"פ מכל מלמדי השכלתי, שבחי' יסוד הנק' כל ע"ש שנמשכים בו נש"ב הוא מלמד את דוד שהוא מל', ומה מלמד אותה תושב"כ ותושבע"פ שהוא ממשיך אליה הטיפה מחו"ג דאבא ואימא שזהו תושב"כ מאבא ותושבע"פ מאימא, וזהו ענין משכיל על דבר כו' ע"ש, וכשמקבלת מבחי' כל הנ"ל נש"ב נעשית כלה. ויש לפרש ענין לימוד זה היינו שממשיך לה המוחין, ונודע מענין כי אל דיעות שיש ב' בחי' דעת הא' מלמטלמ"ע שהוא יש מאין והב' מלמעלמ"ט שלמעלה היש ומה שלמטה הוא כלא חשיב, וזה מקבלת מבחי' מכל מלמדי השכלתי, וע' בזהר ס"פ צו דל"ה ע"א ע"פ צור תעודה חתום תורה בלימודי (ענין ואשה כי תזוב בזח"ג פ' מצורע שמזה יניקת החיצונים נ"ד ה' וא"כ מהכאה הנ"ל נמשך בחי' זו כו' וזהו העון כו' והיינו כי ע"י ההכאה התעוררות הגבורות כו') צור תעודה דא סהדותא דדוד, פי' מל' הנקראת תעודה, צור היא קישורא כמאן דקטר קיטורא באתר חד, ופי' המק"מ שהמל' תמיד נקשרת עם זעיר ושיעור הכתוב צור תעודה ר"ל תעודה שהיא מל' תמיד נקשרת עם זעיר וע"י מי ואמר חתום לתורה בלימודי דהיינו הטיפה היורדת מהמוח דזעיר לנ"ה שלו שהם לימודי הוי', ומשם ליסוד דזעיר ומשם למל' עכ"ל וא"כ זהו ענין מכל מלמדי השכלתי הנ"ל ונק' תעודה ע"ש ועדותי זו אלמדם דהיינו ענין כי אל דיעות הנ"ל. ומזה יובן מ"ש המדרש גבי והכית בצור כנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו, פי' צור זה הו"ע צור תעודה, וכשהוא נער קטן, היינו כשמלובש במט"ט שעליו נאמר נער הייתי כו' ונק' קטן בחי' קטנות כנז' בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסליו גבי חנוך לנער עפ"י דרכו, גם ע"ד מ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא, כי בחי' יעקב נק' קטן לגבי בחי' ישראל כי שרית כו' וע"י ההכאה נמשך מ"ש הביטו אל צור חוצבתם כו' אל אברהם כו' ובבחי' זו אין רק גילוי דיעה תחתונה הנ"ל ע"כ להיות ועדותי זו אלמדם רבו מכה אותו, וכענין אפקוהו למט"ט ומחיוהו ס' פולסין דנורא ועמ"ש ע"פ ובמלאכיו ישים תהלה, מחמת כי ומשם יפרד כו' ומזה נמשך ומשתלשל למטה כי לתאווה יבקש נפרד, ועד"ז כשנער קטן בחי' כי נער ישראל כו' וכמ"ש בענין ונערים ממשתה נגינתם שאינו בערך חתנים מחופתן כו', וע' בזח"ג פ' קרח דקע"ח ב' ע"פ ועבד הלוי הוא תו הוא דא עתיקא אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עילאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא כו' ע"ש ובבה"ז נמצא הדין שזהו ההכאה גורם העבודה, וזהו ענין כשהנער קטן רבו מכה אותו כו'. אבל כשהגדיל ע"ד ולא נתן ה' לכם לב לדעת