תתכב

בפרדס שער אבי"ע פ"ד בענין שלפעמים היחוד ע"י מט"ט בסוד היבום ופי' שם ספ"ה שאין ר"ל כפשוטו אלא שההעלאת מ"ן דכנ"י הוא ע"י אמצעות מט"ט ע"ד מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן כו' וא"כ בבחי' זו י"ל שייך הכאת הצור במטה שהוא מט"ט כו' לעשותה כלי ולהעלות מ"ן כו' משא"כ כשאין היחוד והמ"ן ע"י כלל וע' בזח"א פ' ויצא דקנ"ו ע"פ וימצא דודאים ובמק"מ שם.

קיצור. המטה נברא ביהש"מ, שיוכל להתהפך מנחש למטה, או ביהש"מ אין, או ע"ד תוספת שבת, שגם מק"נ נכלל בקדושה להוסיף גבול הקדושה, ע"י הכאה נתעורר הנחש כי מבחי' גבורות ודינין דקדושה נמשך יניקה לדינים קשים ע' בדרוש נחש הנחשת ועל"ק ס"ז בשם הילקוט שנעשית זבה, הג"ה יש להעיר מ' נק' אשה וארז"ל ומכבדה יותר מגופו כי אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו, וההכאה שייך רק לנה"ב.

ה) עיין מענין המטה בהרמ"ז פ' בשלח דמ"ו ע"ב בד"ה הרם את מטך וז"ל איתא בתיקונים דמטה שנשתמש בו משה דאיהו דיוקנא דזעיר ששימושו במט"ט ונק' מטה מפני שמטה לחסד ולדין כו' עכ"ל, וע' במא"א אות מ"ם סס"ד פי' מטה יסוד אבא וגם מט"ט וברבות וישב ספ"ה איתא ומטך זה מלך המשיח שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון כו' וזה א"ש לפי' הנ"ל דמטה הוא יסוד אבא וע' מענין המטה ברבות ס"פ קרח, לפ"ז א"ש מ"ש קח את מטך, אעפ"י שנאמר ודברתם ולא הכאה, עכ"ז נצרך המטה ע"ד מטה עוזך כו' מציון כו', אשר בחי' ציון שהוא יסוד הוא מקור המשפיע לבחי' המל' הנק' סלע, ועד"ז נא' איתן מושביך ושים בסלע קיניך, איתן הוא יסוד, וזהו ודברתם אל הסלע היינו בחי' היחוד כנ"ל שהמשכה זו ע"י יסוד, ובמ"א נת' שבחי' סדר ההשתלשלות מדומ"ע נק' ג"כ מטה מש"ה שייך מטה בבחי' ודברתם, עמ"ש מזה בד"ה נטה את ידך והרם את מטך, ובת"א פ' וארא בד"ה וידבר כו' קח את מטך וסד"ה וידבר משה אל ראשי המטות ועמשל"ק סעיף ח'.

קיצור. מט"ט משמש למארי' ז"א עד"ז מטה משה גם ענין מטה עוזך ישלח ה' מציון. פירוש מטה לשון כח ועוז להכי א"ש מ"ש קח את מטך כו' אף שנאמר רק ודברתם כו', ועמ"ש בלק"ת פ' בחקתי בפי' מטה לחם בד"ה בשברי לכם מטה לחם.

ו) אפ"ל עוד בענין קח את מטך כו' ודברתם כו' כי הסלע הוא תושבע"פ וכדי שיהי' בבחי' ודברתם ע"ד ואשים דברי בפיך, זהו ע"י מטה הנ"ל וכמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו' לאמר זה הדבר, שבחי' משה דעת עליון הוא הממשיך בחי' מטה כלפי חסד שהוא ענין להטות ולהפוך המדות שבנפש שיהיו כלפי חסד ואהבת את ה', ועי"ז נמשך לאמר זה הדבר דהיינו באמירת כאו"א פרשה שבתורה כו', יהי' זה הדבר עצמו שנאמר מאז ומקדם בחי' ואשים דברי ממש בפיך ואזי ודברתם אל הסלע ונתן מימיו כו' לפי שעל ידי דיבור זה תמשיכו מבחי' מקור מוצא פי הוי' בבחי' הסלע הנק' תושבע"פ, א"נ ודברתם אל הסלע להמשיך מתושב"כ לתושבע"פ ואזי ונתן מימיו ועמ"ש בד"ה וכל העם רואים, מענין אל תאמרו מים מים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.