תתיט

קח את המטה

הועתק מספר במדבר עם הגהות

קח את המטה, רבות כאן וגמרא מנחות סוף פרק אלו מנחות נקמצות דף ע"ו סע"ב על ואת בעירם התורה חסה על ממונן של ישראל, ועיין מענין התורה חסה בגמרא פרק אלו טריפות דף מ"ט ע"ב, בס"ח סי' תקל"א והובא ביר"ק אכילה י"ד לענין צמאון אדם ובהמה יתנו לאדם תחילה ואח"כ לבהמה דכתיב גם אתה שתה ואח"כ גם לגמלך אשאב כו' וכתיב והשקית את העדה ואת בעירם העדה תחלה ואח"כ בעירם אבל באכילה הבהמה קודמת, ועמ"ש מזה לקמן סד"ה עולת תמיד, וע' באוה"ח פ' חיי גבי ותשאב לכל גמליו במחכ"ת לא ראה ד' ס"ח הנ"ל.

ב) רבות פ' עקב רצ"ב ג' (שהוא פ"ו ב'), השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו רבנן אמרי כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כו', הים ראה וינס מה ראה, ר' נהורא אומר שם המפורש ראה חקוק על המטה כו' בסלע עשה להם נסים במים שנאמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו כו' עכ"ל.

ג) זח"א בראשית כח"ב, ומשה בגינייהו אתתריך מאתרי' ולא זכה למיעל בארעא דישראל, דבגינייהו עבר מאמר דקוב"ה וחב בסלע דמחא בי' דלא אמר לי' אלא ודברתם אל הסלע ואינון גרמו כו' עכ"ל, ובסה"מ סי' קי"ג ודברתם דבור לשון זיווג כמו ראוה מדברת כו' וע"ש בשם הלק"ת פ' חקת כי כוונת משה הי' להחזיר את רחל פב"פ עם ז"א אפי' בזמן שדור המדבר קיים כו' עכ"ל. וזה צ"ע דלכאורה המעשה דהכאת הסלע הי' בשנת הארבעים לאחר שמתו כל דור המדבר כמ"ש מהרמ"א. והנה כ' שם בסה"מ משה חשב כי ע"י ההכאה הי' אפשר להאיר בה אפילו בהיותה אב"א, וטעה בזה שא"א להביא האורות למ' בעל כרחה אלא עד שתבא הסלע פב"פ דהיינו מ' עם זעיר פב"פ עכ"ל, והענין כי ענין פב"פ זהו ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה ואהיה אצלו אמון סעי' ג' וז"ל כי גם בתשוקה וכלות