תתיח

ה) במא"א מ"ם סעיף ל"ג מיתה בקדושה אשתכחן בסוד מי (היינו בינה) שממיתה עצמה לקיים התורה שהוא ז"א עכ"ל, וע' מזה בע"ח שער עי"מ פ"ג. ומצאתי הבנה ע"ז באו"ת מהמגיד נ"ע ברמזי אגדת חז"ל דמ"א א' וז"ל פי' כי כשהאדם מדבר אז אינו יכול להבין בהבנתו מה (נ"ב כמ"ש בסידור בדרושי החתונה בד"ה שמח תשמח ריעים, שזהו ענין ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו כשצ"ל ודבק באשתו שהוא הדבור עכ"ה) ואם הוא מבין דבר על בוריו אז אינו יכול לדבר כראוי (נ"ב כמו במשה שהי' כבד פה שמחמת שהי' חכ' לא יכול להשפיל א"ע בהדיבור עכ"ה) ואז הוי הדיבור מת, ולהיפך הוי הבינה מת כביכול, כי הדבר שאינו מושל מחמת חבירו נק' מת, וזהו ידוע כי לכל דבר שבעולם צריך יו"ד מדות ואם אין הנצחון שמנצח את המניעות ממנו אז אין הדבר נגמר לפועל (נ"ב ע' באג"ה סי' ט"ו איך ע"י נה"י דוקא נמשך ההשפעה והנצח הוא לעמוד נגד המונע ההשפעה כו' ע"ש וכוונת האו"ת כאן לבאר ענין נה"י בבינה עכ"ה) וכן ההבנה צריך יו"ד מדות ועיקר הם הנה"י (נ"ב ר"ל ע"י נה"י דבינה נגמר ענין ההבנה שהם המשפיעים שפע ההבנה עכ"ה) והנה מי נק' הבינה כי מה שאני מבין אני שואל מי זאת ואם אינו מבין לא שייך לשאול מי (נ"ב ע' בזהר בראשית בתחלתו בענין מי דקיימא לשאלה כו' עכ"ה) לכן מי מרמז על אימא לכן מי שרוצה ללמוד תורה צריך ללמוד בקול ודבור לכן צריך להמית את המי דהיינו נה"י דהבנה עכ"ל, נ"ב וזהו ע"ד על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו איש הוא הקול ודבק באשתו הוא הדבור שמוכרח לעזוב החו"ב וע' בזהר ר"פ ויצא גבי ויצא יעקב מבאר שבע בינה וילך חרנה מל' שזהו ענין ע"כ יעזוב כו' ע"ש. ועפי"ז יבואר גם כן דברי הע"ח הנ"ל כי הנה התורה הוא ז"א אך קדמה אלפים שנה שהם או"א וכשצ"ל ההשפלה מבחי' אלפיים לבחי' ז"א הנק' קול ומל' נק' דבור בהכרח אין מאיר ההבנה כמו שהיא בעצם הבינה וזהו מי בינה שממיתה עצמה נה"י שלה בכדי שיומשך התורה שהוא ז"א. עוי"ל מי שממית ע"ד בן מאה כאלו מת ופי' בן מאה ע"ד מה ה' שואל מעמך א"ת מה אלא מאה ברכות אך הענין שיהיו כל הי"ס שבנפש הנכללים בה' בחי' נרנח"י יהיו מאירים בנפש עד שכל א' כלול מיו"ד וע"ד הריני כבן ע' שנה אף שהי' בן י"ח, ור"ל שהאיר בו מדריגת בן שבעים לשיבה, והנה י"ל בן שמונים בינה, בן תשעים לשוח ע"ד ויצא יצחק לשוח וע"ד עיר סיחון ל' הזזה כו', בן מאה זהו כתר יחידה וכשמאיר בו יחידה ה"ז כאלו מת ומאיר בו איזו גילוי מבחי' במיתתן רואין וזהו מי שממית עצמו עליה שמאיר בו בחי' ע"ס בשלימותן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.