תתטז

כו' וזהו ענין עמל תורה וע' בספר מנורת המאור נר רביעי חלק ראשון פרק ה'.

ב) זח"ב תרומה קנ"ח ב' פי' ענין זאת ע"ד כ"א בזאת יתהלל המתהלל כו', וזאת ליהודה, וזאת הברכה וזהו ענין זאת התורה אדם כי ימות באהל, אין ד"ת מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ולית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת, וכ"ה בפ' תצא דרע"ט ע"א, וע' מענין עני חשוב כמת בזהר בחוקותי דקי"ג ע"ב ובפי' הרמ"ז שם וע"ש דעני בסוד סיהרא ל"ל מגרמה כלום, ועמ"ש בת"א פ' יתרו סד"ה בחודש השלישי בענין ישראל מונין ללבנה שהם בבחי' ביטול כו' ומ"ש בפ' ויקהל בד"ה קחו מאתכם תרומה בענין לחם עוני, ע' עוד מענין אדם כי ימות באהל בזח"ב פ' שמות דף ג' ע"א ופ' משפטים דקי"ז ע"ב.

ג) זח"ג פ' צו דכ"ט ע"ב ותורה דא אדם הה"ד זאת התורה אדם כו'. והנה מבואר בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדיבור אחד, שדרך וסדר ההשתל' כו' הוא בבחי' אדם בג' קוין כו' והתורה והמצות מלובשים ג"כ בג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח כו' וכדי להעלות התורה ולקשרה באא"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' אדם כי לא אדם הוא, הוא ע"י ישראל כו' וניתן להם כח זה במ"ת שהם יעלו וינשאו בחי' אדם למעלה מבחי' אדם כו' ע"ש באריכות ובהביאור, והעלאה זו זהו ע"י ק"ש ותפלה למס"נ באחד ע"ד האבות הן הן המרכבה, וזהו אין התורה שהיא אדם מתקיימת דהיינו ענין התקשרותה באא"ס ב"ה ממש, אלא ע"י אדם כי ימות באהל היינו במי שממית עצמו עליה שעי"ז מעלה ומגביה בחי' אדם לבחי' ומדריגת כי לא אדם הוא וזהו עיקר קיום התורה, כי הקיום נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי, בחי' אמת מוצא מים חיים אשר לא יכזבו מימיו כו', עמ"ש בלק"ת פ' מסעי ע"פ ויכתוב משה בענין חותמו של הקב"ה אמת.

זהר אמור צ"ח א' לכו לחמו בלחמי, והאי איהו מאכל אדם דאיהו יו"ד ה' וא"ו ה', זאת התורה אדם.

ד) זח"ג פ' שלח קנ"ט א' הקשה הרי תורה קדמה אלפים שנה לעולם וכתי' בה זאת התורה אדם כי ימות באוהל, ור"ל אפילו לא חטא הי' מוכרח למות ואמאי, ועוד דמשמע דבחטא עה"ד מת, ותוכן התירוץ פי' המק"מ וז"ל שאעפ"י שכתובה מיתה בתורה יש בה פירושים אם לא יזכה תהי' מיתה ממש, ואם יזכה תהי' התעלמות שיתעלם בעולמות העליונים כאליהו עכ"ל, וע"ש שהתעלמות זו זהו ע"ד ששואלים המלאכים איה מקום כבודו וזהו ויברא את האדם בצלמו כו', וענין איה מקום כבודו זהו ענין כבלע את הקדש דפי' הבחיי ס"פ במדבר עליית הכבוד בבינה כו'. ובזה אפשר לפרש המד"ר פ' שמות ע"פ וימת יוסף אעפ"י שמת יוסף ואחיו אלקיהם לא מת אלא ובנ"י פרו, דלכאורה הל' תמוה, דלשון מת או לא מת אין שייך רק בנבראים ואיך שייך הלשון כן על הממציא כל הנמצאים הקדמון הנצחי, אלא דהנה מ"ש במשנה תורה לשון הוי' אלקיך, פי' בע"ח דקאי על ז"א דאצי' ולכן אמר אלקיך כי משה זכה לבינה שלמעלה מהז"א והיינו כי ישראל מושרשים בז"א דאצי', ואף דמבואר במ"א דכל שמות