תשפא

שבה וע"י תומשך יניקה וחיות ג"כ לקליפות ממש, לכן ע"י שריפת הפרה מתקני' שלא יומשך יניקה להחיצונים וזהו שעי"ז מטהרים הטמא מת, וביאור זה שיש כ"ז בנפש האדם ברוחני' דהנה ארז"ל אין מיתה בלא חטא, ופי' מיתה הוא בחי' נפילה היינו כשיש מסך מבדיל ח"ו בינינו לאבינו שבשמים שבחי' זו היא נק' מיתה ח"ו דמאן דנפל מדרגי' אקרי מית כנודע מענין וימלוך וימת כו' (וכעין שנא' בפ' שמות כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ופרש"י שירדו מנכסיהם הרי הירידה גשמי' נק' ג"כ מיתה וכן וימת מלך מצרים נצטרע, ומכש"כ שהנפילה ברוחני' נק' ג"כ מיתה), ואיך אפשר לנפש להיות נפילה ומסך מבדיל כ"כ והלא הנפש היא חלק אלקה ממעל, אך כשהוא עושה מעשה בהמה דהיינו כשנמשכת אחר נה"ב בשכלו ומדותיו היינו במדותיו אחר תאוות הגופני' באכילה ושתי' ודומיהן בלא דעת כבהמה ובשכלו להעמיק בעניני העולם יותר מדאי בהעמקה יתירה, ומחמת זה כשהוא מרגיל עצמו בכך יוכל לבא ח"ו לידי חטא גמור והוא נפילה ומיתה ח"ו, כי עם היות שהוא נמשך רק אחר תאוות היתר בתחלה הלא נודע ג"כ דגם כל הדברים המותרים נמשכים מבחי' ק"נ שבעוה"ז הנק' עולם העשי' רובו ככולו רע רק מעט טוב מעורב בתוכו והוא ממוצע בין הקליפו' הטמאות לגמרי ובין בחי' ומדריגת הקדושה, רק שנקראת היתר לפי שיוכל להתעלות לקדושה והיינו כשעושה הדברים המותרים בכוונה לש"ש משא"כ כשעושה למלאות תאוותו כמעשה בהמה הרי אדרבה עי"ז נמשך יניקה לבחי' הרע הגמור, הרי א"כ מובן שבחי' מעשה בהמה בהיתר הוא הגורם ח"ו נפילה ומיתה היינו שיהי' יניקה והתגברות הרע הגמור כי הוא בחי' הממוצעת כו', וז"ש רז"ל פרה זו מצרים אדומה זו בבל כו' שמבחי' זו פרה שהוא תאוות היתר כשהוא בבחי' תאווה ומעשה בהמה הנה מזה נמשך יניקה להתגברות בחי' מצרים ובבל כו', וז"ש רז"ל אין מיתה בלא חטא שכל סיבת הנפילה באה ונמשך מחמת תאוות היתר שבתחלה ונק' חטא שהוא קל יותר מפשע ועון כנודע כך לגבי הנפילה הגמור נק' תאוות היתר בשם חטא, וכנודע שע"י סיבת ההמשכה אחר האה' והתאוות גופנים כשהוא בחמימות ורשפי אש היא סיבה וגרמא לשלא יוכל לעבוד את ה' אח"כ באהבה ורשפי אש כמ"ש במ"א ע"פ נסכים, וכן ע"י ההעמקה היתירה בעניני העולם הוא גרמא לשלא ידבק ח"ו במוחו ושכלו ההתבוננות בגדולת ה' ויקר תפארת גדולתו כמ"ש במ"א, וכ"ז הוא מטעם הנ"ל שבחי' הנפילה בתאוות היתר הוא הממוצע הגורם ח"ו נפילה גמורה שהוא התגברות הרע כו', ולכן נצטוינו במ"ע והתקדשתם והיי

תם קדושים שהוא לקדש א"ע במותר לו כו', וכמ"ש הרמב"ן ר"פ קדושים ובלק"א ח"א פכ"ז.

ה) ולכן כדי לטהר הטמא מת ולהשיבו מן הנפילה דנפל מדרגי' כתיב ויקחו אליך כו' ושרף את הפרה לעיניו, והנה ענין השריפה הוא שעי"ז נשאר רק האפר והוא יסוד העפר שהי' כלול בה ושאר הג' יסודות אר"מ יוצאים ונכללים ומסתלקין ע"י העשן כנודע, וכך יובן ברוחניות ענין זה בשריפת תאוות נה"ב שבאדם שכשיש לו תשוקה ותאווה לאיזה ענין גשמי', הנה כשיסיר הבגדים הצואים והוא אותו ענין גשמי שמשתוקק אליו