תשעט

שהוא בחי' אהבה עליונה צריך להיות מלמטה ג"כ גילוי האהבה והתשוקה בנפש להיות לבו חפץ ומשתוקק קרבת אלקים (וכמ"ש ע"פ ששים מל' שזהו מ"ש אח"כ אחת היא יונתי כו' ע"ש). והנה האהבה זו ישנה ודאי בנה"א אך שהגוף מבדיל ומסתיר את האהבה מחמת דאגת הפרנסה ושאר דברים, אך ע"ז ארז"ל אין ישראל נגאלין אלא ע"י האמונה שהקב"ה ברא העולמות יש מאין וכולא קמי' כלא חשיבי, עד"מ כמו שהאדם מדבר דיבור א' הוא דיבור מהנשמה והראי' כשישן אינו מדבר כלום, והדיבור הוא אינו הנשמה עצמה אלא הוא לבוש האמצעי ובטל בחי' אותו הדיבור לגבי הנפש עצמה, כך בהקב"ה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כשדיבר יהי אור נעשה אור והאור הוא לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה ובדיבור זה מחי' העולמות עליונים ותחתונים וג"ע ולמעלה מהם וכל העולמות בטלים אצלו כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' וכולא קמי' כלא חשיב אפי' לגבי מה דקמי' דהיינו לגבי בחי' דיבורו שהוא לבוש האמצעי שלו, ולכן נק' הבורא ית' בכל התורה שבע"פ קוב"ה, פי' קדוש הוא מובדל דהיינו שהוא סוכ"ע, ובתוך העולמות אינו נק' רק בחי' דיבורו, ובאמונה זו מוציא עצמו ממצרים בהפקרות שיפקיר עצמו בממונו ובשאר דברים דהיינו בלא טו"ד ובלא חשבון יעבור עלי מה כמ"ש בכל נפשך ב"פ בכ"י דהיינו בבקר ובערב רק שיהי' זה באמת דהיינו במס"נ, ומזה יבא ויומשך לקשר נפשו באחד דהיינו ע"י התקשרות מחדו"מ שלו במחדו"מ של הקב"ה בתורה ומצות שאין דרך אחרת לדבקה בו רק ע"י תורה ומצות כנודע (וזהו ענן הדילוג והקיפוץ שהרצון לצאת ממצרים בהפקרות ומס"נ, הוא הדילוג ברגל א' היינו העלאה מלמטה למעלה, ואחר כך ההתקשרות בהוי' להמשיכו למטה ע"י תומ"צ זהו הקיפוץ כנ"ל), וזהו ענין תשובה דאיתא בגמ' תשובה באותו מקום, כמ"ש ובקשתם משם את הוי' אלקיך, פי' משם דוקא אף שהוא רחוק מאד (שבחי' זו נק' שם כמ"ש קראו שם פרעה ממלך מצרים כו' כמ"ש במ"א), דהיינו שיתן עצה בנפשו לצאת משם ולהתקשר למעלה ממש ולא ילך ממדריגה למדריגה כמו שהוא ית' הוא מדלג על ההרים לגאול אותנו ממצרים, ופי' ההרים זה אבות ומקפץ על הגבעות זה אמהות, דהיינו שההארה וההמשכה הוא שלא בדרך עו"ע כי הלא לגדולתו אין חקר ולתבונתו אין מספר ואיך יכולה להגיע המשכה אלינו שהוא עולם השפל, אלא ע"י שהקול וההמשכה נמשך בבחי' דילוג מדלג על ההרים שהוא למעלה מן השכל, וזה להראות אותנו שגם אנחנו נעשה כן בחי' היציאה ממצרים בהפקרות ומס"נ וממונו הכל בלא חשבון ובלא טעם ודעת, וזהו מה שאחר פסוק

קול דודי כו' ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך, פי' דכמו שהוא ית' מדלג על ההרים כו' (וגם דומה דודי לצבי שמחזיר ראשו לאחוריו היינו התלבשות חכמתו ורצונו בעניני גשמיי' שבתורה והכל בשביל ישראל כמ"ש במ"א) אי לזאת גם כנס"י ראוי שיהי' בבחי' קומי לך להתעורר ביצי"מ בבחי' דילוג בלי חשבון וטעם ודעת כנ"ל, וג"כ פי' קומי לך שעי"ז נעשה קומי שלה, ופי' ואמר לי לי דוקא קאי על כל א' מישראל שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, ואי לזאת ואמר לי קומי לך כו' ובכלל קאי על כללות ישראל כמארז"ל בשביל ישראל שנק' ראשית, וזהו ענין שנק' פסח ע"ש שפסח ה'