תשעב

מל' תשבע"פ מל' קרינן לה כי הדבור שרשו מבחי' מדבר נעוץ סופן כו' וזהו אין כחו אלא בפיו כו' וע"י ג' בחי' אלו דתיקון נמשך ומתעלה האפר במים חיים ואחר שנתעלה נעשה ע"ג מים חיים כנ"ל, ועוד זאת הוא ענין השלכת עץ ארז כו' כי הנה ע"י שריפת הפרה לאפר מחזירים מה שינקו החיצוני' שיוחזר לשרשו בקדושה כדי שלא יקבלו עוד יניקה הוא ע"י השלכת בחי' הנ"ל שהתולע מרקיב שלא יומשך להם עוד יניקה כו' שמפריד יניקתם מהקדושה וזהו ע"ד אם תגביה כנשר משם אורידך ע"י נאום הוי' הדבור בד"ת שזהו פי' נאום ל' דבור וכמו כו' ועמ"ש בד"ה ויאבק כו'.

וזהו ענין זאת חוקת התורה חוקת ל' חקיקה כי תשב"כ נק' בהתלבשות התורה בחכ' כמא' אורייתא מחכ' נפקת והוא עד"מ כאותיות הנכתב ע"ג קלף שהרי האותיות הם דבר חוץ מהקלף רק שמ"מ מתאחדים ונעשים דבר א' כמ"כ בחי' חכ' אינו ערוך לעצמות א"ס ב"ה והגם דמ"מ איהו וחיוהי וגרמוהי חד זהו שנק' חד היינו לגבי בי"ע שהם נפרדים אבל לגבי עצמות אא"ס ב"ה הרי כולם בחכ' עשית שהחכ' כמו עשי' כמ"ש במ"א ולכן נמשל לאותיות הכתובים בדיו ע"ג קלף אמנם בחי' הכתר שהוא ע"י וא"א הוא נק' גליף גליפו בטה"ע עד"מ אותיות החקיקה שאין האותיות דבר נפרד כ"א מיני' ובי' כך הוא בחי' התהוות ע"י וא"א שהוא מבחי' תחתונה שבא"ס ממש כי השכל מהות אחר ממש משא"כ רצון רק שהוא עד"מ כמו החקיקה שבאבן טוב הבהיר מאד שמגודל בהירותו א"א לעין להסתכל בו לכן ע"י שעושים בו חקיקה ורשימה מחשיך הבהירות עד שיוכל לראותו כך נק' כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אוכם הוא קדם עה"ע כי בא"ס ב"ה עצמו למחתב"כ וע"י התהוות בחי' כתר נעשה מקור לע"ס דאצי' לכן נמשל לחקיקה שע"י החקיקה מתחשך הבהירות עד"מ במקום החקק וזהו גליף גליפו בטה"ע כי טהירו ל' אור והוא בחי' גילוי אא"ס ומהותו ועצמותו ית' הוא מאור מקור האור והטהירו והתהוות בחי' הכתר שהוא בחי' הרצון נק' גליף גליפו בטהירו כו' אוכם הוא ישת חשך סתרו אבל מ"מ הכל בחי' א"ס שהחקיקה מיני' ובי' ושם הוא שרש ומקור התורה ומשם ירדה ונתלבשה בחכ' ונק' עצמה ומשם יורדי' ומתלבשי' במל' ודבור כו' (עמ"ש ע"פ אם בחוקותי תלכו וזהו דלפעמים איתא אורייתא מתקשראה בקוב"ה ולפעמים איתא אורייתא וקוב"ה כולא חד ממש), וזהו אשר צוה הוי' לאמר פי' שעי"ז ממשיכי' מבחי' ש' הוי' דעתיק שנק' גליף גליפו כו' שיהי' נמשך ומתלבש בבחי' חכ' הנק' לאמר כי אמירה זהו בחי' אותיות תשב"כ ונמשך מבחי' חקת התורה אותיות החקיקה אל בחי' אמירה ואותיות תשב"כ בראשית בחוכמתא נמי מאמר הוא, וז"ש על מצות פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי אחכמה היינו חכ' דאצי' שהיא בחי' אורייתא מחכ' נפקת אבל מצות פרה שנק' חקת התורה היא בבחי' עתיק וזהו והיא רחוקה ממני, וזהו וידבר הוי' אל משה ואהרן הם נו"ה דאבא זאת חוקת התורה פי' לפי שבחי' מצות פרה הוא כללות ענין הרו"ש שזהו ענין אפר הפרה והמ"ח לכך עי"ז נמשך בחי' אשר צוה הוי' לאמר כנ"ל (ועמ"ש ע"פ אם בחוקותי תלכו דכמו שבהתורה