תשעא

ואח"כ ושרף את הפרה כו' שישאר רק האפר שהוא עצמותה ויסוד העפר ושאר הג' יסודות מתפרדים ע"י השריפה ונשאר רק עצמיות החומר וכך הוא בחי' אתכפי' ואתהפכא ובירור המדות דנה"ב דהנה כשחושק לאיזה דבר הנה אותו הדבר הוא כלי להחשק והאהבה וכשמבטל רצונו מפני רצונו ית' נמצא נתפרד אותו הדבר הרע שהי' כלי לאור התשוקה שבלב ונשאר רק התשוקה בלבד שהוא ענין אהבה ואזי יכול להפוך אהבה זו שתהי' להוי' ונמצא דוקא אחר שנעשה אפר אזי יכול להתעלות וליכלל בקדושה דהיינו אחר שנתפרד מאותו הדבר הרע שהי' מלובש בו אהבה זו ונשאר רק עצם האהבה לבד אזי יוכל להתעלות (וזהו ענין נושא עון חד אמר מגביה כו' עמ"ש במ"א בפי' מי אל כמוך) וזהו ענין שריפת הפרה לשרוף לכלות הדברים שבהן מלובש המדות דנה"ב לבטל רצונו מפני רצונו ית' ואז האפר שהוא עצם המדות דנה"ב יתעלו בקדושה כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזהר ודא הוא רזא מפני שלכאורה אינו מובן איך יהופך כ"כ הרע לטוב אך מ"מ האמת כן הוא כמארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר וזהו בחי' בע"ת שזהו אפר ע"ג מים דהנה כתיב ונתן מים חיים אל כלי מים הוא בחי' חכ' אך מים חיים הם ההולכים מתחת הקרקע כו' והיינו המשכה מבחי' סתימו דכל סתימין שיהי' נמשך בבחי' חכ', ומים חיים אלו צ"ל נמשכים אל כלי היינו אותיות התורה שהם בחי' כלים מס' שבת ברכות הם כלים לאור א"ס המלובש שם כו' (עמ"ש בד"ה מזוזה מימין כו'), והאפר הוא ע"ג מ"ח וכענין מ"ש לתת להם פאר תחת אפר, אפר במקום הנחת תפלין כו' כי ענין אפר אל"ף הוא המתקה דה"ג הנק' פר כו' והוא בחי' עליות הניצוצי' שנפלו בנוגה לשרשן שהוא ש' ס"ג דעולם התהו (ועמ"ש ע"פ ויאבק איש כו' שהעלו אבק כו' מה בין אבק לאפר כו' כי עפר הוא מל' דאצי' ולכן מ"ח נמשכים מהארץ כי מל' דאצי' נעשי' עתיק לבריאה שהוא מקור החכ' מקור מים חיים משא"כ אבק מל' דנוגה אבל ע"י שריפת הפרה מתעלה הבירור מבחי' נוגה שנכלל בקדושה עד שהאפר נק' עפר כמ"ש עפר שריפת החטאת לכן הוא ע"ג מים חיים כמו שהעפר מהארץ הוא מקור מים חיים כי נעוץ סופן בתחלתן שהמל' הוא בחי' כתר שהוא מקור החכ' מים חיים כו').

וענין השלכת עץ ארז כו' הנה תולע גימ' ר"ת אב"ג ית"צ כי ימינך תרעץ אויב וכנ"ל שיניקת החיצונים הוא מהשמאל וז"ש הקול קול יעקב שעי"ז אין הידים ידי עשו שולטות והענין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח היא התורה שנא' קול ה' בכח וכשהימין נאדר בכח היא התורה אזי תרעץ אויב והטעם כי מצד עצמות אוא"ס הרי שממית בידים תתפש כו' כי אם צדקת מה תתן לו כו' ארך אף גם לרשעים כו' אלא ע"י התורה יש הבדל בין מעשה הצדיקים למעשה הרשעים ולכן ע"י שימינך נאדרי בכח עי"ז דוקא תרעץ כו' וזהו פי' אנא בכח גדולת ימינך עי"ז תתיר צרורה להיות קרע שטן יכלו שוטני נפשי כו', וזה בחי' גימט' תולע תולעת יעקב מתי ישראל מה תולע אין כחו אלא בפיו להרקיב גם הארז כך גם הדבור בד"ת בחי' הקול קול יעקב הוא מפריד יניקת החיצוני' וכמ"ש בסידור האריז"ל גבי קרבן תמיד דכתיב להקריב להרקיב כו', ועץ ארז ואזוב ע"ד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון כו' מוחי' דגדלות ת"ת עולה עד הכתר, ושני תולעת