תשסח

ביאור זאת חקת התורה

ביאור ע"פ זאת חוקת כו'. הנה מבואר באדרא דבכל מקום שנאמר ב"פ שם הוי' הפי' דהראשון הוא בז"א והב' בע"י והן הן בחי' ממכ"ע וסכ"ע (ועמ"ש ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי דג"כ הפי' ע"ד הנ"ל), וזהו וידבר הוי' אל משה כו' דשם הוי' זה הוא בז"א אשר צוה הוי' היינו ש' הוי' דעתיק והוא שע"י מצות פרה אדומה שנק' חקת התורה בחי' חקיקה גליף גליפו בטה"ע כמשי"ת הנה עי"ז נמשך אשר צוה פי' לשון צוותא והתקשרות והתחברות שיתאחד ויומשך בחי' עתיק לאמר היינו אל בחי' חכמה הנק' אמירה כמאמר בראשית נמי מאמר הוא ובראשית ת"י בחוכמתא שלגבי בחי' כתר נק' חכמה מאמר כי הגם שטעמים הם בחכ' ואותיות במל' אעפ"כ לגבי הכתר נק' החכ' רק בחי' אותיות ומאמר לבד כי בחי' אותיות שבעולם העליון הם נעשים מקור החכ' לעולם התחתון כמו מל' דאצי' שנעשית עתיק לבריאה שבחי' עתיק הוא מקור החכמה ועמ"ש בכוונת ברוך אומר ועושה כו', ועד"ז פי' המגיד נ"ע במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כי דבור היינו בפה ואמירה היא בלב לכן אמירה היא בחכ' ודיבור בבינה שהבינה היא בחי' התגלות לגבי החכ' (וע' בהרמ"ז ר"פ אמור גבי אמור אל הכהנים ובזהר שם דפ"ח ע"ב אמור בלחישו כו' ועמ"ש ע"פ אמר עם הספר) ולזאת נא' וידבר אלקים כו' לאמר שחיבר בחי' הדבור אל בחי' אמירה דהיינו עשרת הדברות אל בחי' עשרה מאמרות, ואף כאן הפי' אשר צוה להיות התקשרות הוי' דעתיק לבחי' לאמר כי אורייתא מחכ' נפקת אבל שרשה מבחי' כתר כו' וע"י חוקת התורה נעשה בחי' ציוה הוי' לאמר כו', לפי זה הי' אפשר לפרש ג"כ גבי וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כי עשרת הדברות הן חרות על הלוחות מבחי' אותיות החקיקה ע"כ בחי' דבור ואותיות אלו נעשי' מקור לבחי' חכ' הנק' לאמר וכענין מ"ש כאן פי' אשר צוה הוי' לאמר (ועמ"ש בד"ה לסוסתי בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה).

וביאור הדבר הנה ענין ד' בחי' טנת"א הם ג"כ כנגד ד' בחי' מדבר חי צומח דומם, והנה בדצח"מ הנה הדומם אין בו בחי' צומח חי כו' שהן למעלה ממנו ובהסתלקות ממנו ולא נשאר בו רק בחי' דומם אבל בבחי' צומח הנה הוא כלול ג"כ בחי' דומם עד"מ העץ הצומח הרי כשיכריתו ממקום צמיחתו יהי'