תשס2

התהו כנ"ל וצריך לשרוף ולכלות הרע שנתערב בהן דהיינו מה שהמשיך והטה מדותיו לתאוות עוה"ז ונעשה המדה מעורבת ברע הרבה רובה ככולה רע כו' והיינו בהפריד הלבושי' צואים שהן התאוות שהטה לבו עליהן בל יזכרו בל יפקדו ולא יעלו על לב והרשעה כולה בעשן תכלה, ויופרדו ממדותיו, שלא ימשיך עוד מדותיו אליהן ולהסיח דעתו מהן לגמרי ואז אח"כ עצם המדות דנה"ב יהופכו לקדושה ממש להיות מזה אהבה רבה אליו ית' ע"ד יתרון האור מהחשך וצעק לבו אל ה' בחילא יתיר, וז"ש בזוהר בפי' בכל לבבך בשני יצריך ודא הוא רזא, וצ"ל מהו הרזא דלכאורה פשוט הוא מאד שתהי' האהבה להקב"ה בשני יצריך כמ"ש בגמ' אלא שהוא לפי שאינו מובן איך היצה"ר והתאוה שהי' לו בעה"ז תוכל אהבה זו ממש להתהפך וליכלל בקדושה להיות אהבה רבה לה' ולא עוד אלא שאז הוא נעלה אפילו מהיצ"ט כי עולה בשרשו בס"ג שלמעלה משם מ"ה אך מ"מ באמת כך הוא דכאשר הכלים של הרצון דנה"ב יכלו ונשרפו דהיינו להיות עוצם עיניו מראות ברע ומחשבתו מלהרהר ונשאר רק האפר הוא הרצון עצמו אז יוכל להתהפך להיות רצון זה עצמו לה' ית' וזהו בחי' ומדרגת תשובה מאהבה כו' וזהו ענין אפר במקום הנחת תפילין כמ"ש לתת להם פאר תחת אפר אלף הוא המתקה דה"ג מנצפ"ך בגימ' פר, ופי' וענין המיתוק היינו לאהפכא מרירו למיתקו (ופי' זה מבואר בפ' מקץ בד"ה נר חנוכה כו' מזוזה מימין כו') ומחשוכא לנהורא כו' וז"ל הרח"ו בשער תיקון עונות ספ"ב ואחר שנשרפו הדינין ונעשו אפר מתמתקים ולכן היו שורפים הפרה אדומה, ונותנים אפר במצח כי שמה התחלת היסוד לעורר הזיווג כי הגבורות הם מ"ן עכ"ל ובזה יובן ענין נתינת האפר ע"ג מים חיים, כי הנה האפר הוא בירור המדות דנה"ב להיות בשני יצריך והוא בחי' רצוא, ואח"כ צ"ל בחי' שוב וזהו ענין ונתן עליו מים חיים אל כלי מים הוא בחי' חכמה אך מים חיים שהם הנובעים מתחת לארץ היינו המשכת ונביעת החכמה שנמשך ונובע מבחי' הכתר שנק' מקור חיים והוא סתימא דכל סתימין והוא בחי' החכמה שבתורה ומים חיים אלו צ"ל אל כלי דוקא היינו אותיות התורה מס' ברכות מס' שבת שהם כלים לאור א"ס המלובש שם ועסק התורה זהו בחי' שוב להיות המשכת אור א"ס ב"ה למטה, ומ"מ צ"ל האפר ע"ג מים חיים שגם אחר בחי' השוב לא יתכבה הרצוא ויהי' רישומו ניכר (הגה ועמש"ל פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות כו' מענין זה איך שאין המים מכבין האש כו'). [וענין אפר ע"ג מים חיים היינו כמ"ש במ"א שבחי' רעותא דליבא בכל מאדך בלי גבול ה

וא בחי' שלמעלה מתורה ועד"ז הי' ענין חסידים הראשונים שהיו שוהי' בתפלתם ט' שעות ביום ומתוך שחסידים הם הי' תורתם משתמרת כמבואר ענין זה בביאור ע"פ ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו', ולכן הי' האפר שהוא הרצוא בכל מאדך ע"ג מים חיים שהוא התורה, גם ע"ד שבשרשן הגבורות גבוהי' מהחסדים כמעלת הזהב על הכסף וכן למעלה ענין קידוש מי חטאת טלא דבדולחא, שהוא גבורה דעתיק המתלבשת במו"ס, כי העברת רוח הטומאה צ"ל ע"י בחי' גבורה ולא די בחסד לבד וכנודע ג"כ