תשנט14
דומם ולכן נק' בס"י אבנים שתי אבנים בונות שני בתים כו' והמדות עליונות הם בחי' צומח שכמו בצומח יש גידול וצמיחה וכך בז"א שנק' צומח יש בו קטנות וגדלות שיש מוחין דקטנות ומוחין דיניקה ומוחין דגדלות ראשון וגדלות שני כו' וזהו ג"כ ענין עץ ארז ואזוב שהי' משליך לתוך שריפת הפרה שארז הוא היותר גדול שבצומח ואזוב הוא הנמוך שבמין הצומח כמ"ש מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר וכמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"א, (ובזהר פ' מצורע דנ"ג ע"ב פי' דארז ואזוב הוא ת"ת ויסוד כן פי' הפרדס והמק"מ ואולם הרמ"ז פי' דעץ ארז הוא הדעת והנה בזהר שם כ' שהם ב' ווין ובזהר פ' יתרו דס"ח ע"א כ' דב' ווין הנ"ל זהו בחי' משה ויוסף ושם נת' דהוא יסוד אבא ויסוד ז"א ואפשר לכוונו עם פי' הרמ"ז כי יסוד אבא הוא דעת דז"א). והחכמה נק' חי כמ"ש והחכמה תחי' וזהו ענין מים חיים הנובעי' מתחת הארץ כך הוא החכמ' מאין תמצא מבחי' כתר שנק' מקור חיים, והכתר נק' מדבר שהוא למעלה מבחי' חי וכנ"ל שע"ז נאמר כי עמך מקור חיים, וגם נק' בשם מדבר ע"ש היותו מקור הדבור, אף שהדבור הוא בחי' דומם, אלא משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דייקא שהמל' שרשה מכתר ולכן בע"ס דא"ח המל' הוא כתר כמ"ש בע"ח ולכך המלך לובש הכתר והעטרה, לכן שרש הדבור נמשך מבחי' כתר דוקא שנק' עש"ז מדבר ולכן האותיות הם מקיפים על השכל ומלבישי' אותו כי שרשם מלמעלה מהחכמה, וע"כ אותיות התורה שרשם מבחי' ומדרגה גבוה יותר מהחכמה שבהן דאורייתא מחכמה נפקת והאותיות שרשם מבחי' שלמעלה מהחכמה כו' (הג"ה ובזה א"ש הא דע"ה עולה לתורה ומברך אע"פ שאינו מבין פי' המלות אלא משום דהקריאה באותיות תשב"כ נקרא קורא בתורה אף שאינו מבין כלל פי' המלובש בהן וכמ"ש במ"א. ועמש"ל בפ' בראשית בד"ה וייצר מענין שייכות בחי' דומם למדבר דוקא שלכן גוף של אדה"ר הי' תחלה בחי' דומם כו' ע"ש ואע"ג שנת' למעלה שהמדבר כולל כל הג' בחי' דצ"ח וכן החי כולל ג"כ צומח ודומם, וכן הצומח כולל בחי' דומם עד"מ המדות שנק' צומח כוללי' ג"כ בחי' דומם היינו בחי' אותיות כי בהתפעלות המדה כלול בה בחי' אותיות בהעלם, והשכל שהוא בחי' חי כלול בו ג"כ בחי' צומח ודומם שהן המדות שבשכל והאותיות וזהו ענין מלוי י' שהוא ו' ד' הו' הוא ששה מדות והד' הוא בחי' דבור שהיו כלולי' תחלה בי' שהוא חכמה, ואח"כ צמחו המדות ונולדו מהשכל כו' וכן עד"ז הכתר שהוא בחי' מדבר כולל כל הג' בחי' הנ"ל שהם חכמה ומדות ואותיות הנק' דצ"ח וז
הו ענין מו"ס שבכתר ומדות דא"א כו' ובודאי בחי' החי הכלול במדבר גבוה לאין קץ מבחי' החי עצמו וכעד"ז בכל המדרגות מה שהעליון כולל הבחי' תחתונות הם שם משובחי' הרבה מבחי' התחתונות ממש, וא"כ כיון שגם החכמה שרשה מהכתר כמו שהאותיות שרשן מכתר איך יהי' באותיות בחי' גבוה יותר מהחכמה, ושלכך נק' הכתר מדבר דוקא ע"ש הדבור הנמשך ממנו ולא ע"ש החכמה שנמשך ג"כ ממנו, אמנם י"ל ששרש האותיות בכתר הוא מבחי' עליונה יותר משרש החכמה שם כי אע"ג שלמטה החכמה גבוה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.