תשנט13

התקשרות והתחברות הוי' דעתיק לבחי' לאמר הוא החכמה, והיינו המשכת וגלוי סכ"ע בממכ"ע והיינו ג"כ שיהי' המשכת התורה ממקורה ושרשה שלמעלה מהחכמה בחכמה.

וביאור הדבר הנה נודע שיש ד' בחי' מדבר חי צומח דומם (שהם ג"כ כנגד ד' בחי' טנת"א) והעליון מהם כולל את התחתון ג"כ, כמו הנה הדומם שהוא בחי' האחרונה ותחתונה מד' בחי' הנ"ל ע"כ אינו רק בבחינתו לבד שהוא דומם אבל בחי' צומח חי כו' הוא בבחי' הסתלקות ממנו, והצומח כמו האילנות והעשבים יש בהן חיות יותר מבדומם שהוא כח הצמיחה, ומ"מ הוא כולל ג"כ בחי' דומם שהרי עצמיות העץ זולת כח הצמיחה שבו הוא כמו בחי' דומם, אלא שנוסף ע"ז שיש בו ג"כ כח הצמיחה ועל שם שנוסף בו על הדומם בחינה זו שצומח נק' צומח (וכמ"ש בע"ח בסופו שהדומם אין בו רק נפש המרכבת דהיינו כח ההרכבה המרכיב ומחבר בו הד' יסודות שהוא מורכב מהם והנפש שבצומח יש בה ב' בחי' הא' החיצונית שבו הוא הנפש המרכבת שבה כענין נפש הדומם ונוסף בה יותר פנימי הנק' נפש הצומחת אבל אין בו נפש החיונית), והחי יש בו כ"ז ונוסף ע"ז נפש החיונית והרצונית משא"כ בצומח ודומם ועש"ז נק' חי אבל מ"מ כלול בו ג"כ בחי' צומח ודומם כי בכלל מאתים מנה, והיינו שיש חיות קטנים וגדולים והקטנים הולכים ומתגדלים וזהו בחי' צומח שיש בחי, וגם יש בו בחי' דומם ע"ד הנ"ל שבצומח יש בחי' דומם ויותר נראה זה בעצמות שבגוף הבעל חי שהן בחי' דומם מצד עצמן רק שמ"מ הן בחי' צומח חי ג"כ, והמדבר שיש בו נפש השכלית המדברת מ"מ כולל הוא ג"כ בו בחי' דצ"ח שהרי הוא חי והקטן מתגדל כו'. והנה כמו שהמדבר שהוא האדם כלול מד' בחי' דצח"מ גשמיים כמו כן בכחות הנפש המדברת יש ג"כ בחי' התכללות מדצ"ח מחשבה ודיבור ומעשה כולם הם בחי' דומם (ע' בד"ה אם בחקתי) שהרי מאות ודיבור אחד לא יתהוה אות ודיבור אחר וכשמדבר דיבור אחר זהו המשכה אחרת מכח הדבור אבל מדיבור זה שיצא ממנו לא שייך שום הגדלה וכמו שהוא כך ישאר וכן באותיות המחשבה ואין בהם גידול וצמיחה לכן נק' דומם, והמדות הם בחי' צומח שיש בהם צמיחה מקטנות לגדלות למשל אצל הקטן המדות שלו לדברים קטנים וכשמתגדל יהיו המדות יותר במעלה לפי ערכו, ואפילו בגדול בתחלה המדה וההתפעלות קטנה כמו נצוץ אש ואח"כ מתרחבת ומתגדלת, והשכל הוא בחי' חי כמ"ש והחכמה תחיה (וראי' לדבר כשכותבין השכל ומדברים השכל השכל יותר ניכר בדבור מבכתב וכ"ז מחמת ששכל בחי' חי ודבור אינו כ"כ בחי' דומם כמעשה ע"כ ניכר השכל יותר בדבור, מ"כ). וכתר שלמעלה מהשכל הוא בחי' מדבר שהדבור עצמו בחי' דומם כנ"ל, אמנם בחי' מדבר הוא בחי' כתר שבו יוכל לדבר וראי' מהקטן שמבין כל דבר

ואינו יכול לדבר עד שמתגדל מעט והיינו מפני שהדבור הוא ממקום גבוה יותר מהשכל המובן ומושג וכמבואר באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם. וכמ"כ יובן למעלה שבחי' אותיות מחשבה ודבור שלמעלה הם בחי'