תשנט12

ביאור ע"פ זאת חקת כו'

ביאור ע"פ זאת חקת כו' הנה מבואר באדרא (דקל"ח ע"ב) שבכל מקום שנמצא שם הוי' ב' פעמי' בפסוק אחד הפי' הוא דהשם הראשון הוא בז"א והב' הוא בעתיק ואע"ג דהכל אחד אך הוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע (ועמש"ל פ' מקץ ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי דג"כ הפי' ב' שמות הוי' כנ"ל). וזהו וידבר הוי' אל משה דשם הוי' זה הוא בז"א, זאת חקת התורה אשר צוה הוי' היינו ש' הוי' דעתיק לאמר הוא בחי' חכמה שנק' אמירה, וכמ"ש בזהר פ' בראשית דכ"ב ע"א ע"פ ויאמר אלקים, הוה אמר אבא באמירה כו' ופי' צוה הוא ג"כ לשון צוותא והתחברות שיתחבר ויומשך בחי' עתיק לבחי' חכמה והיינו המשכת וגילוי סכ"ע בממכ"ע והיינו ג"כ שתתלבש התורה בחכמה כי אורייתא מחכמה נפקת אבל שרשה גבוה למעלה מהחכמה והענין הוא כי ד' בחי' טנת"א טעמים בחכמה ונקודות בבינה ותגין בז"א ואותיות במלכות והנה הגם שחכמה הוא בחי' טעמים אעפ"כ לגבי העולם שלמעלה ממנו היא בחי' מקבל מאותיות שבעולם העליון כי בחי' אותיות שבעולם העליון נעשים מקור החכמה לעולם התחתון כמו מלכות דאצי' שנעשית עתיק לבריאה כו' וכמו עד"מ דיבור הרב נעשה מקור לשכל התלמיד ולכן נק' החכמה דאצי' בשם אמירה (ועמש"ל פ' במדבר ע"פ וארשתיך לי בענין פי' את ה' האמרת היום) ועד"ז פי' המגיד נ"ע במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהיינו שהקב"ה חיבר וקשר את עשרת הדברות אל בחי' לאמר היינו עשרה מאמרות שנאמרו בשי"ב וכמ"ש בזהר ויקרא די"א ע"ב איך עשרת הדברות מכוונים נגד עשרה מאמרות. אך ההפרש בין דיבור לאמירה הוא כי אמירה הוא בלב ודיבור הוא בפה שהוא בחי' ההתגלות לזולתו, כך עד"מ למעלה יש ב' בחי' עשרה מאמרות ועשרת הדברות, עשרה מאמרות הם בחכמה דאצילות וכנ"ל ב' הזהר בראשית דכ"ב ועשרת הדברות הוא בבינה שהוא בחי' התגלות (וכ"מ באדרא דקל"ג ריש ע"א עיין שם, מענין אמירה ודבור וכ"כ במק"מ בויקרא שם ב' הרח"ו וקרוב לזה מבואר בפרדס ש"ב פ"ה ועיין גם מענין אמירה ודבור בהרמ"ז ר"פ אמור ועמ"ש ע"פ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר כו') ולכן נאמר בעשרת הדברות וידבר אלקים כו' לאמר, שחיבר את עשרת הדברות שמבחי' בינה לאמר לבחי' ע"מ דחכמה (כי חו"ב הם תרין ריעין כו' ובזה מתורץ הלאמר דבעשרת הדברות שהוא מיותר לכאורה, כיון שכל ישראל שמעו מפי הקב"ה, עמש"ל מזה בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות), וגם כאן הפי' אשר צוה הוי' לאמר להיות