תשנט6
והיינו שהמצות נק' רמ"ח איברים דמלכא, והנה עד"מ באדם כללות החיות כולו שורה במוח ולב ששם משכן והשראת החיות הכללי בהתגלות משא"כ בכל האברים נמשך רק חיות פרטי השייך לאבר ההוא ועיין בתניא פנ"א. והנה אעפ"כ גם בכל האברים יש ג"כ התכללות מכל האברים, פי' למשל בהרגל יש בו החיות של הראש ועין ג"כ, כמו שאנו רואים שע"י הקזת דם מן הרגל יתרפא הראש וגם יכול להיות רפואה להעין כשיקיז דם מן הרגל נמצא יש בהרגל החיות של הראש ועין ג"כ וכן מכל האברים והיינו ע"י גידים הנמשכים מהראש לרגל כו' רק החיות של הראש ועין הוא שורה בהרגל רק בדרך קיצור מופלג ובדרך רמז בלבד ובהעלם מאד, וכן בכל אבר הוא כלול מכולם אך הוא בדרך רמיזה וקיצור והעלם מאד ויש בחי' אבר שההתכללו' הראש בו היא יותר נגלה קצת מבאבר אחר ששם הוא בהעלם יותר וכמו שרפואת הראש שייך יותר להקזת דם מהרגל והיינו לפי שנעוץ תחלתן בסופן. אך עכ"ז הוא רק בדרך רמיזה וקיצור כו'. משא"כ במוח ולב בהם נכלל כללות החיות של הרמ"ח אברים בהתגלות ולא בדרך רמיזה לבד, ולכן מרגיש במוח כל הנפעל ברמ"ח אברים ועיין בתניא פנ"א. וכעד"ז בלב שהלב שופע החיות לכל האברים ע"י דם הנפש היוצא מהלב אל כל האברים וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב כו'. וכערך ההפרש בין המוח והלב שהם אברים כלליים לשאר הרמ"ח אברים כך עד"ז ההפרש בין מעשה דאליעזר שהוא חיבור כללי שם ב"ן תשבע"פ בשם מ"ה ועמ"ש ע"פ כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, לכך נכפלה פרשה זו שהיא כללות היחוד בתשבע"פ יהי' אא"ס ב"ה בהתגלות וכמשל התגלות כללות החיות במוח ולב כו' משא"כ בתורתן של בנים שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה והיינו לפי שהם בחי' רמ"ח אברים דאף ששם בכל אבר יש ג"כ חיבור ויחוד זה הוא רק ברמיזה וקיצור מופלג כמשל מה שבכל אבר יש כללות מכולם שהוא רק בדרך רמיזה כו'. וכענין זה יובן ג"כ בפרה אדומה שעליה נאמר חקת התורה שהיא ג"כ כללות התורה דהיינו שע"י האפר ומים חיים הוא כללות חיבור הרצוא ושוב שזהו ענין יחוד מ"ה וב"ן והוא ג"כ כענין התחברות הלב והמוח שיסוד האש הוא בלב וזהו אם רץ לבך ויסוד המים הוא במוח והוא בחי' שוב ושיתחברו יחד זהו ענין חיבור הרצוא ושוב ועמ"ש בד"ה החלצו מאתכם כו' והנה בכל המצות יש ג"כ בחי' אש ומים ולכן ע"י קיום כל מצוה יבא האדם לבחי' רצוא ושוב, כי גם בכל אבר כלול מהלב ומוח אמנם שם הוא בחינה פרטית, אבל במצות
פרה הוא כללות יחוד זה, וכמו חיבור ויחוד המוח והלב עצמן כו', ועמ"ש עוד בפ' שלח בד"ה והי' לכם לציצית בענין אש יו"ד ואש ה"א דשם מבואר ג"כ איך ע"י המצות נמשך יחוד זה כו') עכ"ה.
ועתה יש להבין ענין שריפת הפרה איך שזהו בחי' רצוא, והענין דאיתא בזהר פ' חקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת מן שמאלא, ומאן הוא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.