קמא

הברכות ברוך אתה כו', והוא ע"ד מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דהיינו מבחי' סוכ"ע לממכ"ע, כי הוי' הוא האלקים, וכשמקשר נפשו הבהמי' לה' אחד אזי גם בחי' אש של מעלה מבחי' סוכ"ע שורה ומתגלה בנפשו. וזהו ברוך לשון המשכה מההעלם אל הגילוי להיות בבחי' אתה לנוכח. וביאור הענין כי הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא ויבשה הוא בחי' עלמא דאתגליא. והנה ההפרש שבין יבשה לים בגשמיות שהברואים שבים אינם נראים לחוץ כי הים מכסה עליהם, וגם חיותם וקיומם הוא בתוך הים דוקא וא"א לה[ם ל]חיו' ביבשה שמיד מתים. משא"כ ברואים שביבשה הנה הארץ תוציא צמחה ועושה פרי למעלה, והגם שיניקתם ממנה הם נראין כאילו הן יש ודבר בפ"ע, ומכ"ש שאר הברואים אשר בהם נפש חיה למינה. ועד"ז יובן ההפרש ברוחניות למעלה ההפרש בין עלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא. כי הנה מבשרי אחזה שיש בנשמה שכל ומדות, והשכל נחלק לג' והמדות לז', ויש עליהם ג' לבושים מחדו"מ, וגם הם מתחלקים לפרטים רבים, ובכללן הם ה' בחי' שכל ומדות ומחשבה דיבור ומעשה כגון נר"נ ח"י וכמה מיני מדריגות גבוה מעל גבוה וגבוהי' עליהן כולן הם בבחי' נר"נ ח"י כל א' יש לו בחינה בפ"ע מה שאין בחבירו, יש מי שעומד בבחי' ומדרגות כלות הנפש כו'. וכן הנשמה בפ"ע בג"ע יש כמה בחי' ומדרגות שונות. אך יש מהן בבחי' עלמא דאתגלייא שנראי' המדרגות מופרדי' בגילוי, ויש שהם עלמא דאתכסיא שהם בטלים במציאות במקורם שהוא בחי' סוכ"ע דכולא קמי' כלא חשיב. ומבחי' זו הי' מדרגות מרע"ה שנאמר עליו כי מן המים משיתיהו מבחי' ים עלמא דאתכסיא. ולכן הי' כבד פה, שבחי' דיבור והתגלות נמנע ממנו לפי שהי' לו יתרון ומעלה בבחי' ומדריגות ביטול במציאות במאד כמ"ש ונחנו מה כו'. וזהו ענין הברכה ברוך אתה כו' מן העולם ועד העולם כו' שיהי' בחי' עלמא דאתכסיא ובחי' סוכ"ע שהוא בחי' ביטול דכולא קמי' כלא חשיב נמשך בגילוי גם בעלמא דאתגלייא וראו כל בשר כו'. אך כל בחי' ברכה והמשכה מלמעלה למטה זו היא (בחי' ומדרגות עבודת הכהן, אבל עבודת הלוים מדה אחרת היתה בם) ממטה למעלה דכתי' ועבד הלוי הוא, שבחי' עבודתו היא בבחי' עלמא דאתכסיא שלא יהי' בחי' ומדריגות עלמא דאתגלייא נראה לבחי' ומדריגה כלל ולא יהי' תופס מקום כלל כמ"ש אתה הוא ה' לבדך וגו', שאינו בגדר עלמין כלל לא בגדר ממלא וסובב. ולזה היתה עבודתם בשירה וזמרה בניגון, כי ענין הניגון הוא שאין בו רק התפעלות הנפש מפני גילוי התנועות, ולא מפני שיש בתנועות ההם מצד עצמם שום שכל והתחדשות אלא מפני גילוי התנועה מתעורר גילוי הלב, ולכן אפי' בניגון ישן יש התעוררות והתפעלות מפני גילוי התנועה שבה. כך הוא ענין עבודת הלוים בשירה להיו' בחי' התפעלות הנפש מצד עצמה ולא מצד עצם השגה להוליד מבינתו כו' מאחר שעבודתו בבחי' הוא בחי' אתה הוא לבדך וגו' דלמחת"ב כלל אלא התפעלות רעותא דליבא שיהי' נוגע עד הנפש נקודות הלב ולא להיות בחי' מקיף לבד. ועד"ז ניתקן פסוד"ז קודם ק"ש, ולכן קורין אותן