קח

ועשו להם ציצית

ענין התכלת

[ועשו להם ציצית]

ענין התכלת הנה ד' גוונין שבנר נהורא חיוורא כו' ונהורא תכלא הוא התחתון הנאחז בפתילה ולפי שמכליון הפתילה הוא דבר שאינו מינו כלה ונבער בו נשתנה האור לגוון תכלת, וכך מלכות דאצילות נק' נהורא תכלא שנעשית כליון לבי"ע שבטלים אליה ונכללים בה, והנה עד מל' דאצי' השתלשלות מעילה לעילה בבחי' אחדות משא"כ בי"ע הם בחי' אחרת ודבר נפרד מלאכים ונשמות ביטול היש ונק' ארץ אוכלת יושביה רק שהמרגלים אמרו זה ללה"ר, כי המרגלים שקרנים הוו, אבל באמת זה הוא לשבח כי ואתם הדבקים בה' כו' וכמ"ש בזה"ק וכמ"ש יראת ה' לחיים, יראת ה' תוסיף ימים, מלכותך מלכות כל עולמים שזהו חיותם וקיומם אא"ס הנמשך בהם משא"כ דבר נפרד אין לו חיות ועיקר החיות הוא הביטול כנ"ל. אך המשכה זו להיות ביטול זה נמשך בבחי' יש שיהי' יש ובטל הוא מבחי' אבא כי אבא יסד ברתא ותכלת הוא גבורות דאבא כי זהו בחי' גבורות וצמצום להיות המשכה זו בבחי' יש להיות שם ג"כ נמשך בחי' ביטול כו' (ועמ"ש ע"פ ואשה כי תזריע הא דאיש מזריע תחלה יולדת נקבה לפי שביחוד דו"נ האיש משפיע מבחי' גבורות שבו והאשה מבחי' חסדים שבה ועי"ז מתחברים. וא"כ א"ש הא דתכלת נמשך מבחי' גבורות דאבא כדי שיהי' יסד ברתא כו'). ולפי שתכלת מוחין דאבא ולבן מוחין דאימא לכן בזה"ז אין תכלת לפי שלגודל מעלתו א"א לירד בזמן הגלות (ועמ"ש ע"פ מדלג כו' ומקפץ דילוג ברגל א' בחי' אהבה זהו לבן שבציצית קיפוץ בשתי' אהוי"ר תכלת ונודע דיראה בקושי יותר להשיג כמ"ש בסידור בהערה לתיקון חצות). וזהו חכמה בראש חכמה בסוף כי א"ס אינו שורה אלא בבחי' חכמה להיותו בחי' ביטול ולכך אא"ס מתלבש בחכמה דא"ק וא"ק מתלבש בחכמה דאצילות, וחכמה עילאה היינו חכמה דאצי' היא בחי' ביטול ממש ונחנו מה כי החכמה מאין תמצא ובינה יש רחובות הנהר התרחבות הדעת וההשגה משא"כ חכמה עומק המושג בחי' העלם ישת חושך סתרו בחי' עדן מקור התענוג כי בבחי' חכמה עצמה לא ניכר שום תענוג רק בגילוי החכמה בהשגה בינה להנחיל אוהבי יש נק' גן לעדן העליון, ומלכות הוא חכמה תתאה להיות ביטול היש ואנחנו כורעים ומשתחוים וצבא השמים לך משתחוים שיש מי שמבטל א"ע ומשתחוה כו' ונק' אשה ה' מוצאות הפה התחלקות הדבור בעשרה מאמרות להיות כמה מיני צמצומים והתחלקות העולמות כמ"ש באדרא. ולכן נק' עולם הדבור בשם אשה כי מאיש לוקחה זאת שכדי להיות בחי' אשה ממטה למעלה ואל אישך תשוקתך נמשך מבחי' איש אש יו"ד פי' יוד הוא חכמה ונמשך בבחי' איש הוא ז"א שהוא בחי' מדות שהדבור מקבל מהמדות, כי הגם דאבא יסד ברתא מ"מ הרי השכל משפיע במדות תחלה כי הרי אנו רואים בחוש שלפי התגברות המדות ככה יהי' לו כח הדבור שמהמדות עולה למחשבה ולדבור כמ"ש בתניא ודרך כלל הם רמ"ח מצות רמ"ח איברין דמלכא, כי רמ"ח מצות הם ט"ס דז"א שכל א' כלול מט' טפ"ט הם פ"א וכל בחי' יש לה ג' בחי' ראש תוך סוף א"כ ג"פ פ"א הוא רמ"ג וה"ח המגדילים הרי רמ"ח שמרמ"ח מצות נמשך למטה שיהי' אשה אש ה' דהיינו