צו

מ"מ המה מבטלים ישותם ושורפים ממשן כו', והב' הם הנק' אופנים שמתנשאים ברעש גדול לעומת השרפים והם למטה במדריגה ואינם משיגים אלקותו ית' כמו השרפים רק איך שהוא ית' קדוש ומובדל וה' צבאות אות הוא בצבא שלו כלומר שכל הצבא מעלה אלף אלפים ישמשוני' לגדוד אחד ולגדודיו אין מספר כו' וזהו הריבוי במלאכים ויותר מהמה הוא ריבוי הנשמות כדאי' במדרש ע"פ שמ"ע שם ע' שנשמות הם ע' פעמים כנגד מלאכים כו' וכולם מקבלים חיות מאות אחד והוא כמ"ש בהבראם בה' בראם אשר אי לזאת הם צועקים ברעש גדול שאין יכולים להכיל ההתפעלות העצומה הזאת בקרבם ואומרים ברוך כו' ומבחי' זו נמשכת הנה"ב הנק' נפש החיונית שבדם ולפי שנלקחה משמרי האופנים לכן יורדת למטה להתאוות בתענוגי הגוף באכילה ושתי' וכיוצא בהם אך מ"מ יש בה בהעלם הכח הזה שתעלה ותבא ותגיע למדרי' האה"ר ברעש גדול ועצום מצד שרשה באופנים המתנשאים ברעש כו' ע"י הנה"א המתלבשת בתוכה ומשכלת ומתבוננת בגדול' א"ס ב"ה בק"ש הוא יוצא לאור בגילוי מכח אל הפועל והיינו באמרו שמע ישראל פי' שמע והתבונן אתה הישראל הוא הנה"א איך שה' הוא אלהינו שלנו והוא אחד שכל ז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם ומומ"ט הם מיוחדים בו ית' ובטלים כביטול אות א' כו' ואי לזאת ואהבת את ה' שיהי' אלקיך בגילוי בכל לבבך בשני יצריך שגם הנה"ב מתפעלת וחפיצה וחשיקה לדבקה בו ית' ואז היא האהבה ברעש גדול כו' [כענין ועמך לא חפצתי] כי רב תבואות בכח שור הוא בחי' פני שור מהשמאל שבאופנים שממנו נמשכה הנה"ב שבישראל אלא שצריך להוציא מכח אל הפועל ע"י ההתבוננות, וכל מה שיאריך באחד בהתבוננות אזי תהי' גילוי האהבה ביתר שאת ויתר עז שלכן תיקנו חז"ל לומר ק"ש אחר פסוד"ז ושתים לפני' אף שאין חיובם כ"כ כמו ק"ש שהיא דאורייתא והיא עיקר קמ"ש והוא עד"מ כמו הולד שע"י שהייתו ט"ח דוקא בבטן אמו נעשה בן קיימא ואם ימהר לצאת בח' חדשים יהי' נפל ולא יתקיים בעולם ככה הוא ענין הולדת והמשכת האהבה מן ההתבוננות הנק' אם הבנים שכל מה שתהי' מתעכבת ונכללת תחי' בתוך ההתבוננות דהיינו בפסוד"ז ושתים לפני' שהם סידור שבחיו של מקום ואיך שהמלאכים מקדישים ומעריצים כו' אזי בהתגלותה ויציאותה לאור בגילוי בק"ש באהבתה תהי' חזקה ואמיתית ומתקיימת יותר להיות קבוע ביתד חזק בל תמוט גם על כל היום כולו משא"כ אם הי' מתחיל מק"ש ולהתפעל מיד בואהבת בהתבוננות זאת אזי לא הייתה אהבה אמיתית כ"א חולפת ועוברת כו', וכ"ז היא בחי' אהבה שבתפילת החול שהיא בבחי' רעש גדול ובבחי' צמאון ותשוקה עצומה לפי שעדיין לא השיג את מבקשתו המרווה תשוקתו ובשבת הוא שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים שאהבה הוא בבחי' תענוג להתענג על הוי' המתגלה אז ע"י העבודה והרעש גדול שבימי חול שהוא מכין לשבת להיות ע"י זה בשבת גילוי אא"ס ב"ה שהוא רבון עלמין ולא בחושבן כו' שאינו מערך וסוג הי' ספירות כלל, וכעד"מ המה כל מעשה המצות שבימי החול שענינם הוא ביטול היש לאין ובפרט מצות הצדקה שהאדם הוא נותן מיגיע