צד

מהיד על אותו האבן להוליכו אם הוא רב או מעט דהיינו אם מפנימיותו או מחיצוניותו וכך ענין האותיות דמו"ד הנ"ל שהאותיות דמח' נמשכים מפנימיות הנפש ונק' לבושים פנימים ואותיות הדבור נמשכו מחיצוניות הנפש ונק' לבושים חיצונים כו' ואף כי המח' היא בחי' פנימיות לגבי הדבור מ"מ לגבי עצמיות הנפש שניהם כאחד נקראו לבושים בלבד להלביש אור הנפש שבהם היא מגלה פעולתן דהיינו שבהם מלבשת את ההשכלה שמשכלת או ההתפעלות שמתפעלת כו' ואין ערך אל הלבוש לגבי העצמיות כנ"ל ועד"ז הוא ענין מו"ד למעלה הגם כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' מ"מ גם מחשבה העליונה שהוא מקור מחצב הנשמות נק' בחי' לבוש בלבד לגבי עצמיות ית' אלא שהוא בחי' לבוש הפנימי ונעלית יותר מהדבור שהוא מקור מחצב המלאכים שהוא בחי' לבוש החיצון, ולכן לא יוכלו המלאכים הנמשכים מהדבור להתלבש בגופות גשמיים אלא גויותיהם רוחניים מרוחניות היסודות דאש ומים כו' משא"כ הנשמות שנמשכים מבחי' המחשבה יכולים להתלבש גם בגופות גשמיים ומ"מ הם בחינות לבושים בלבד, וזאת היא תכלית ירידתם כדי לאשתאבא בגופא דמלכא כמ"ש בזהר שיתהפכא מבחי' לבוש להיות בבחי' גופא דמלכא שהוא בחי' עצמיות אלקות כי ענין בחי' גופא דמלכא הן הם הע"ס חסד דרועא ימינא כו' ומי שעבודתו למטה בזה העולם בבחי' חסד [מבית ומבחוץ דהיינו לגמול חסד עם הבריות ובפנימי' לאהבה את הוי' אזי נשמתו בעוה"ב משתאבת בגופא דמלכא בבחי' חסד] שהוא דרועא ימינא מגופא דמלכא (וכו') [ובו] היא נבלעת ומתכללת וכן גבורה דרועא שמאלא כו' מי שעיקר עבודתו בזה העולם במדה זו דהיינו ע"ד מארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שלא לתור אחר חמדת הלב ואחר ראיית העינים בכל פרטי האיסורים הן מד"ת והן מד"ס קלות וחמורות ולקדש א"ע במותר לו כו' אזי הוא נכלל אח"כ במדת הגבורה עליונה שהיא דרועא שמאלא דקדושה, וכן ת"ת גופא מי שעבודתו בזה העולם בבחי' רחמנות להיות חונן דלים ומרחם על כל מעשיו של הקב"ה כו' הוא נכלל בבחי' ת"ת, ועד"ז בכל פרטי הע"ס כמו אפי' במוחי' חו"ב חכמה מוחא כו' שהן הן נקראים ג"כ גופא לגבי מהותו ועצמותו ית' הפשוט בתכלית הפשיטות ע"ד המוח הגשמי שבאדם שבו משכן השכל נק' בשם גוף בלבד לגבי עצמות הנפש המופשטת ומושללת מגדר מקום (ומוח) [ושטח] גשמי ככה גם בחי' חכמה עליונה דלא בחכ' ידיעא כנ"ל נקראת בשם עשי' בלבד לגבי מהו"ע ית' כמו שהוא מצד עצמו פשוט בתכלית הפשיטות ונק' גופא, ומ"מ אף כי הגוף מצד עצמו אינו מערך הנפש אבל מאחר שעכ"פ מתלבשת בו הנפש הרי היתה לאחדים עמו ככה ויותר ע"ז למעלה א"ס ב"ה מיוחד בתכלית היחוד בע"ס עליונות הנמשכות ממנו אף שמצד עצמו אין ערוך אליו ית' אעפ"כ הוא וחכמתו וחסדו וגבורתו כו' הכל א' ביחוד עצום ונפלא ונקראים גופא דמלכא אלא שיש בהם מדרגות חלוקות כתבנית גוף האדם עד"מ שיש בו ראש וזרועות ורגלים כו' כך חכמה מוחא היא בחי' ראש כדכתיב ראשית חכמה ומי שעבודתו בזה העולם בעסק הת"ת שהוא חכמתו ית' אזי אח"כ הוא נכלל