פג

ונשמה מה הקדב"ה ממלא את כל העולם אף הנשמה ממלא הגוף, ולכאורה אינו דומה שכל העולם הוא רק אות א' ממנו ית'. אך הענין הוא להיפוך שהמשל הוא מהנשמה לו ית' דהנה לכאורה הוא דבר מופלא מאוד שהש"י הוא א"ס ב"ה בלתי גבול ותכלית לית מחשבה תב"כ אנת חכים כו' יתקשר א"ע לחיות העולמות שהוא גבול בלתי אפשרי, אך הנה הוא ממש כנ"ל דהנה התורה נק' בשביל זה לחם מחמת שעי"ז יש התקשרות הבורא ית' עם העולמות, דהנה לכאורה כל התורה מדבר לעניני דצח"מ דהיינו מעניני נזיקין ממון נזקי אדם והלכות אישות והלכות זרעים ומועד וגם הלכות קדשים מדבר הכל מב"ח והוא לכאורה דברים תחתונים אך הענין הוא כמשל המזון הנ"ל, דהנה בזה העולם נתגשמה כ"כ אך מה שממאכל הגשמי שרשה יותר גבוה, והנה שורש התורה אורייתא מחכ' נפקת נובלות חכמה שלמעלה תורה והנה חכמתו ית' בודאי אנת חכים כו' אך התלבש א"ע בתורה והוצרכה התורה להתגשמה כ"כ עד שבאה לעוה"ז, והנה כשהאדם לומד תורה או עושה מצוה הוא ענין המזון ומתחלה יורד למטה כנ"ל עד שמתברר הפסולת דהיינו רצונות שלא לשמה מה שיש אצל כל אדם כמשל הנ"ל מחמת שנתגשמו כ"כ וא"א לתת תיכף למוח, והנה מזה ניזונים הע' אומות וזהו הפסולת ואינו רוצה הקדב"ה שיהנה ממנה ישראל גם א"א שלא ליתן הפסולת כלל להם זה ג"כ א"א כמשל הנ"ל שמוכרח להיות כך עד שמתברר המובחר שהוא בלתי שום סיג ובזה מלובש חכמתו ית' ונעשה נח"ר לו ית' והוא ענין עונג ועי"ז יש התקשרות הבורא עם העולמות לחיות אותם כנ"ל. והנה ענין נסכים שהיתה בקרבנות הנ"ל כדי להעלות ד' בחי' דהיינו דצח"מ, דהנה הקרבן עצמו הוא חי והשמן והסולת בחי' צומח והנה לבונה וגם כל קרבן הי' צריכים מלח הוא בחי' דומם. והנה כדי להעלות כל הד' בחי' למעלה שיהי' נח"ר לפניו ית' ששרשם יותר גבוה