סז

וגם כל אנשי' אנשי מדות פי' שהם מבחי' השבירה דז' מלכין קדמאין שהם מדות עליונות דתהו שנפלו בש' ב"ן שנק' ארץ כנען קודם הבירור וכשיצטרכו לקיים המצות בגשמיו' שהם בעניני' גשמיי' שמהשבירה יש חשש שלא יוכלו לברר וידבק הרע בהם, משא"כ בחי' לאה שהיא המחשבה שמלובשי' שם חו"ב שהם למעלה מהמדות הנ"ל ושם לא הי' שבירה כמ"ש ימותו ולא בחכמ' אלא רק בחי' אחוריי' דאו"א נפלו כמ"ש בע"ח, ולכן חשבו שכשיקיימו המצות ברוחני' יהי' משומרי' יותר ממגע נכרי הם החיצוני' אנשי מדות הנ"ל ומטעם זה מאסו בא"י. קצרו של דבר כך הוא במצות מעשיות יש ב' בחי', א' מה שע"י המצוה מתבררי' ניצוצי' שבנוגה והוא האתרוג או התפילין כנ"ל פ"ג, ב' שנמשך אא"ס למעלה באצי' וגם למטה לשרות במעשה המצוה, והם לא רצו רק בההמשכה ולא בעסק הבירורי' מטעם הנ"ל, ולפי שעיקר ענין הבירורי' בארץ הוא כמ"ש במ"א ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שעש"ז נק' ארץ כנען ל' סוחר ע"כ מאסו בארץ דוקא וכנ"ל שזה גופא הי' החסרון שאמרו על הארץ כו' הגם שידעו שהיא זבת חלב ודבש, מ"מ חשבו שיוכלו לקיים זה ע"י רוחני' בחי' מחשבה כנ"ל, ועוד חשבו שהוא רחוק מהפסד יותר וכנ"ל. אבל באמת שגו ברואה וטעו טעות גדול בדבר זה, ומשה רבינו יוכיח שהי' שרש נשמתו גבוה יותר גם מהמרגלים כי הי' שרשו מבחי' יסוד אבא שלמעלה גם מבחי' מחשבה, ועכ"ז הרבה בתפלות שיכנס לארץ וארז"ל וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים מצות התלויות בה, ולא הספיק עצמו במה שיקיים ברוחנית, והיינו משום שקיום המצות במעשה הוא נפלא יותר במדרגה לאין שיעור מקיום המצות ברוחניות, והענין הוא כי משה השיג יותר מהם וידע כי הגם שלפי סדרי ההשתלשלו' דאבי"ע עפ"י מאמר קו המדה שבבחי' הקו וחוט הרי ההעלם קדם לבחי' הגילוי בכל מקום ולא עוד אלא שמבחי' גילוי שבעליון נעשה העלם לתחתון כמו מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון וא"כ עולם הדבור הוא למטה מעולם המחשבה כי רק עקבי לאה נכנסי' לתוך ראש רחל כמ"ש בע"ח, עכ"ז זה אינו רק בענין ההאר' שבהשתלשלו' שמצדה הוא שהמחשב' נעלי' מהדבור והעילה על העלול שבמחשבה היא מאירה יותר הרבה מדבור, אבל מצד עצמות המאציל שלפני הקו אדרבה בחי' הגלוי בסוף מעשה גבוה הרבה יותר מבחי' ההעלם לפי שסוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא בחי' התגלות מאין ליש כמו בדבור הוא אשר עלה תחלה להעלם המחשבה בעצמו' המאציל במחשבתו הקדומ' ולכן אמר בס"י שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, בסופן דוקא, וביאור הדברים ידוע עד"מ מאור שכל עמוק שא"א להביאו בגילוי גם בדבור צריך שיתלבש בדבר הנמוך מן הדבור כמו הרמז בתנועה גשמית כענין די לחכימא ברמיזא או מחוי לי' במחוג, הרי בתנועה גשמית של הרמז בא עומק אור המושג מה שלא יוכל לבא בדבור הגבוה ממנו משום דהיא הנותנת להיותו עמוק וגבוה מאד לא יוכל לבא אלא בהתלבשות היותר חיצוני, וכמ"כ בחי' כתר עליון שהוא תחלתן של הע"ס להיותו גבוה מאד לא יוכל לבא בגילוי רק בבחי' מל' שנק' סופא דכל דרגין והוא בחי'