נח

להבין שרשי הדברים הנ"ל

להבין שרשי הדברים הנ"ל, וגם להבין מ"ש אם חפץ בנו ה' ולא אמר אם ירצה בנו ה'. ויובן בהקדים מ"ש בע"ח (שער ל"א) בענין המרגלים שהי' שרשם מבחי' לאה עלמא דאתכסיא וכן כל דור המדבר הי' מבחי' לאה ולפיכך לא נכנסו לא"י שהיא בחי' רחל ונקראו דור דעה שהיו מבחי' ד"ת שמאחוריי' דאי' המתלבש במחשבה הנק' לאה יעו"ש, ועפי"ז יובן מה שמאסו המרגלי' בא"י בהיות כי מדרגתם הי' ממקום גבוה ביותר בחי' עלמא דאתכסי' ע"כ הי' בדעתם ירידה ושפלות ליכנס לא"י שהיא עלמא דאתגלייא בחי' רחל.

א) וביאור הענין הנה תחלה יש להבין שרש ענין מה שנת"ל בענין המצות מעשיות מה שהציווי בהן לעשותן בארץ דוקא והענין כי עיקר ענין המצות הוא לברר הבירורי' דעה"ד טו"ר שבקליפת נוגה, שבק"נ הוא מעורב טו"ר ע"י סיבת השבירה שנפלו רפ"ח ניצוצי' וצריך להפריד הטוב מן הרע ולהעלותו אל מקור חוצבו ושרשו ולהשפיל הרע הנפרד מן הטוב להורידו למטה וכ"ז נעשה ע"י המצות בכלל, כי רמ"ח מ"ע המה נעשי' בענינים גשמיים שהם תחת ממשלת ק"נ כגון השופר של איל שמבחי' נוגה וכן סכך הסוכ' וכשנעשי' מצוה נתברר בחי' הטוב שבנוגה ונתגבר על הרע דנוגה שבאותו דבר והרי אותו הדבר כולו טוב, והיינו ע"י גילוי אא"ס ב"ה ששורה במעשה המצוה הזאת שהרי היא רצון העליון ב"ה וכנודע שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח איברים דמלכא לפי שהם כלים שישכון בהם אא"ס כדוגמת השראת הנפש בתוך האיברים ולכך יש הרבה דקדוקים באופן מעשה המצוה שדוקא כך וכך מתכשרת ואם חיסר או יתיר לא עשה ולא כלום לפי שבאותו אופן דוקא הוכשר להיות גלוי והתלבשו' אא"ס ולא באופן זולתי זה וא"כ עיקר ענין המצוה הוא שיהי' מבחי' טוב שבנוגה שבאותו דבר כלי לשכון בו אא"ס ועי"ז נתברר בחי' הטוב שבנוג' שבאותו דבר מן הרע שבו ומתגבר על הרע הזה עד שנעשה הדבר כולו טוב ובחי' כלי לא"ס ב"ה, זהו ענין מ"ע, ומל"ת הוא ענין פירוד והבדלת הרע לבד כמו לא תאכל חלב לא תאכל דם וכיוצא כלומר זה הדבר לא יעלה לה' אלא ירד למטה ויקרא טמא או פסול, וזהו הטעם שנק' תורה ל' הוראה שמורה ומבדיל בין טמא לטהור דהיינו ע"י רמ"ח מ"ע הוא מבדיל הטוב מן הרע ומגביר חלקי הטוב על הרע ובשס"ה ל"ת הוא מפריד חלקי הרע ודוח' אותן. אך להבין איך ע"י מצוה מעשיות שהיא בדבר גשמי יהי' גילוי אא"ס ב"ה למטה ובפרט בנפש האדם, יש להקדים ביאור מאמר הזהר הנז"ל בפנים פ"ב כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, ונת' שם שבחי' עלמין