כח

זכות והיינו מחמת הרצון שנתגלה רצונו ית' לזכות ע"י העלאה דריח ניחוח אזי הרצון המשיך מהמוחין זכות כו' נמצא הרצון מושל על המוחין וכ"ש על המדות הנמשכי' מן המוחי' והנה הרצון כתר דז"א נק' מול פני המנורה וששה קני המנורה הן ו"ק דז"א וכ"ז הו"ע ואהבת דאברהם שממשיך הרצון התחתון הנולד מהבינה ודעת שהוא בחי' וגולה על ראשה בחי' בינה ות"ת דאימא נעשה כתר לז"א ולכן מנורה בדרום כמו באברהם הלוך ונסוע הנגבה אמנם אהרן בהעלאת הנרות ממשיך בחי' רצה"ע שהוא א"א ומהמדות דא"א להיות נמשך ומתלבש בכתר ומדות דז"א שהו"ע המנורה עצמה וכמשנ"ת ענין המשכה זו מרצה"ע ברצה"ת בד"ה ויקהל משה גבי ענין בחי' התורה המרומז במעשה המנורה ע"ש), וע"ז מצוה הכתוב להפוך רצונו ותשוקתו וחפצו לאה' את ה' שלא יהי' לו חפץ ורצון אחר זולתו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי וגו' (והיינו דכמו שמבינה נמשך כתר דז"א כמו"כ באדם ע"י התבוננות בעומק השגה נמשך בחי' רצון זה אך היינו ע"י התבוננות היטב כי הכתר נמשך דוקא מתפארת דבינה למעלה מבחי' נה"י דבינה שמהן נמשכי' המוחין עצמן דז"א וע' כאן בזח"ג ר"פ בהעלותך שזהו"ע יוצא מחופתו כו' בחי' בעטרה שעטרה לו אמו ופי' אמו היינו מ"ש בד"ה רני ושמחי בת בענין לא זז מחבבה עד שקראה אמי), והאיך יהי' הדרך לאהבה זו ורצון זה הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל הוי' אלקינו וגו' להתבונן הטיב ולשום על לבו איך שהוא ית' אחד בשמים ובארץ כו', כי למעלה מבחי' השתלשלות שו"א דהיינו למעלה מע"ס דאצי' לא שייך עליו ית' לשון אחד כמ"ש במ"א בד"ה וארא אל אברהם כו' ואפילו במקור ההשתל' בחי' המחדש בכ"י מע"ב נק' הוי' אלקינו בחי' תרין ריעין דל"מ כי תמיד מחדש כו' (ר"ל חו"ב הם אין ויש ונק' תרין ריעין כי תמיד נמשך מאין ליש וזהו"ע המחדש כו' מע"ב פי' ראשית הוא חכ' ראשית ההשתל' כו') ואין נופל לשון אחד כי אם בהשתל' בחי' שו"א כו' שהם בחי' ו' קצוות רוחניים וגשמיים שהם מעלמא דפרודא כו' (כנז' בזח"א פ' חיי שרה דקכ"ג א' גבי עשרים שנה ושבע שנים כו' ע"ש) והוא ית' אחד בהם לפי שהם מתיחדים ביחודו ובטלים אליו דקמי' כולא כלא חשיבי ששה קצות רוחניים דכתיב לך הוי' הגדולה והגבורה וגו' וגם ו"ק גשמיים שהוא כולל בחי' מקום וכתי' הנה מקום אתי שהמקום בטל איליו לפי שהוא ית' סוכ"ע ואינו נק' לפניו ית' בשם מקום כלל שהרי לפניו ית' לא שייך שום מקום וזמן שהם הם נבראים מאין ליש ולכן אומרים אח"כ בשכמל"ו פי' כי מבחי' מלכותו נמשך בחי' מקום וזמן כמ"ש מל' מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דו"ד רק שאינו אלא מבחי' שם לבד שאינו אלא התפשטות זיו והארה כדי להאיר ממנו לזולתו שיהי' נק' שמו עליו בלבד (וע' בסידור גבי כגוונא דאינון מתיחדין לעילא באחד היינו ביטול ו"ק רוחניים שמתיחדים בשכינתא עילאה בינה הנק' מקום טמיר וגניז הנה מקום אתי אוף הכי איהי אתיחדת לתתא היינו ביטול ו"ק דבי"ע במל' דאצי' והוא שורש ביטול ו"ק גשמיים כו') וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אז לא יחפוץ חפץ ורצון אחר זולתו ית'