כא

הוא הי' עיקר המעלה את המל' מלמטה למעלה ברשפי אש שלהבת בחי' ה"ג שבה כי הוא שושבינא דמטרוניתא פי' עד"מ השושבין שיש שושבין לחתן ולכלה, של החתן הוא המוריד את החתן והולך עמו ומביאו אל הכלה, ושל הכלה גם הוא מאנשי החתן אלא שהוא שליח של החתן אל הכלה להביא אותה אל החתן שצ"ל השושבין למעלה הימנה במדרגה עד שיהי' כממוצע ביניהם שביכולתו להעלות את הכלה אל החתן מה שאין זה ביכולתה מצד עצמ' כמו עד"מ הצריך ליכנס להמלך ואין לו כח זה מעצמו לעצור כח בהיכל המלך כי לא ניסה בכאלה אזי יכול לעלות ע"י א' מאנשי בית המלך שהוא ילך עמו ויחזקהו ויאמצהו כו' כמו כן עליית המל' מבי"ע עולמו' הנפרדי' לבחי' עלמא דדכורא דאצי' להתייחד עם ז"א שאין לה כח זה מעצמ' כי אין ערוך כלל בין היות' מושפלת בבי"ע לעליי' זו שהיא גלוי א"ס ב"ה לזאת יש שליח מבחי' עלמא דדכורא להעלו' את המל' והוא בחי' אהרן שושבינא דמטרוניתא שהוא מבחי' אצי' ומעלה את המל' לשם, ובהיות כי הוא שושבינא דמטרוניתא המעלה את המל' חלשה דעתו על שלא הי' ברבוי קרבנו' דנשיאי' שענינם ג"כ להעלות המל' ע"י הקרבנות כנ"ל. והשיב לו הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, כי הדלקת נרות המנורה הוא בחי' העלאה גם כן אך ביתר שאת ובמדרגה יותר נעלה מהעלאת קרבנות בהמה דחנוכת הנשיאים, וטעם ההפרש ביניהם יובן בהקדים ענין הידוע שיש הפרש בין חכמ' לבינה שהחכמה נק' אין ובינה נק' יש וגם בבחי' גבו' שלהם יובדלו בדבר זה דבחי' גבורו' דאבא הוא בחי' אין וגבו' דאימא הם יש ודבר מה, וביאור הענין הוא כי ההתלהבות ורשפי אש הנגלית ונרגשת הגם שהיא מסתעפת מצד ההשגה וההתבוננות דוקא כי אם לבינה תקרא וכענין אימא מקננא בכורסייא שלכן השרפים הם בבחי' רשפי אש כו' הרי התלהבות זו שהוא בחי' גבורו' דאימא היא בחי' יש ודבר מה שיש מי שמתפעל כידוע שגם בג"ע העליון כתי' להנחיל אוהבי יש לפי שגם ההשגה שבבינה שבמל' השורה עליהם הוא בחי' יש ודבר מה לגבי החכמה, משא"כ החכמ' תמשיך ביטול במציאות לפי שכח מה למעלה מן ההשגה הוא לכך גם ההתפעלו' וגבו' דאבא הוא בבחי' ביטול, וזהו ההפרש שבין ההעלא' דנרות המנורה לאש הקרבנות כי אש המזבח מבשר הבהמה שנשרפת הוא מבחי' גבו' דאימא כמשל התלהבות שנולד מההשגה כנ"ל ולכן הי' מכליון הבשר שהוא בחי' התהפכו' היש ודבר שעולה בלהב השמימה כהתפעלו' לב בשר באדם, אבל נרו' המנורה שדולקי' משמן זך מאד כמ"ש במשנה פ"ח דמנחות הראשון למנורה כו' וידוע דשמן הוא בחי' חכמה כח מה שלכן הוא בחשאי ובבחי' ביטול וגם בחי' התלהבותו שהוא בחי' גבו' שבו הוא בחשאי וביטול וזהו ענין שנמשך אחר הפתילה שדליקתו והתלהבותו באור בבחי' ביטול והמשכה הוא שנמשך אחריו משא"כ בשריפו' בשר הקרבן שהוא כלה ונשרף באור אבל לא בבחי' המשכה שיומשך אחרי האור כי הוא בחי' יש ונק' אשא אוכמא אבל אש דמנורה בכליון השמן ומשיכותו נק' אשא חיורא כי הי' בהיר וזך מאד מצד צלילות השמן כנ"ל והוא כענין ההפרש בין