תשכד

ביום השבת ופי' בזח"ג ר"פ שלח דקנ"ז ע"א ת"ח ב' אילנין אינון חד לעילא (היינו תפארת ונק' ז"א) וחד לתתא (היינו מ' בחי' נוק' ונק' עה"ד ועיין מזה בזהר פ' אמור דק"ז סע"א וע"ב האריך מענין ב' אילנין אלו ובפ' ויחי דרכ"א) בדא חיין ובדא מותא כי ת"ת בו מאיר שם הוי' אני הוי' לא שניתי זהו אתר דלא משתני משא"כ מל' נק' אתר דאשתני כמ"ש בזוהר פ' אמור שם, מאן דאחלף לון גרם לי' מותה כו' וזהו ענין חטא צלפחד שהי' מקושש עצים והי' רוצה להגביר בחי' נוק' על דכורא ובחי' עץ הדעת באומרו שממנה עיקר ההשפעה בעוה"ז וזהו מעין האומרים עזב הוי' את הארץ כמ"ש כה"ג הרמ"ז דף קנ"ח ע"ב בפי' היש בה עץ אם אין, וזהו כעין השאלה היש הוי' בקרבינו שהוא תפארת אם אין בחי' מל' הנק' שם והארה לבד, ובאיזה טענה רצה קרח לעשות הגבורות עיקר היינו משום דידוע שקודם שנמשך הקו וחוט מאור א"ס הי' תחלה הצמצום הנק' מקו"פ ואח"כ נמשך הקו וחוט וצמצום זה הוא בחי' גבורה הרי הגבורות קדמו לחסדים, ואפ"ל שזהו ג"כ פי' ברישא חשוכא דכתיב ישת חשך סתרו שהוא כתר והדר נהורא בחי' חכמה, עיין בלק"ת סד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני ויהי הענן והחשך ויאר, אבל באמת שגה ברואה כי הגם שבעצמות המאציל כך הוא שהצמצום בהכרח קודם לבא קודם החסד וההשפעה אבל אין זה אלא כשהשפע הוא עדיין בעצמות המשפיע, אבל בהיותו משפיע אזי החסד הוא העיקר והגבורות שם אינן אלא בבחי' טפל להחסדים כו', ועוי"ל שגם בעצמות המשפיע מה שברישא חשוכא הצמצום הוא רק בשביל שיהי' והדר נהורא, וזהו ענין ק"ש בכל מאדך ושם מ"ב הרי הוא ג"כ אור החסד בכלי הגבורה כמ"ש בסידור תחילת שער הק"ש א"כ החסד עיקר, והיינו שכמ"כ הצמצום ומקום פנוי המכוון הוא להיות בעולם חסד יבנה שיהי' הוא ית' מקומו של עולם אלא שזהו ע"י כלי הגבורה בחי' הצמצום כו'. והנה י"ל ע"י מס"נ מגיעים לבחי' שרש ומקור הגבורות כמו שקדמו להחסדים, וכן ע"י ותתפלל חנה על הוי' בת"א ס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה, וכן ע"י מצות ל"ת ע' בד"ה אלה פקודי המשכן בענין משכן העדות, ובהביאור ע"פ שחורה אני ונאוה ושם מענין הל"ת שהן בחי' גבורות, אין כסף נחשב בימי שלמה והיינו כי פי' שלמה זהו מלך שהשלום שלו שהוא היחוד והחיבור דו"נ וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה שיר השירים בפי' אשר לשלמה, ולכן אין כסף נחשב ע"פ פי' הזח"א ס"פ ויחי דף ר"ן ע"א דהחסד אינו אלא להיות וימינו תחבקני אבל לאחר שכבר נמשך וימינו תחבקני אז גוף ועצם היחוד דזו"נ הנק' שמשא וסיהרא זהו ע"י הגבורה שממנה נמשך החימום ע"ד ואת בריתי אקים את יצחק, ומה"ט פי' הזהר ויחי דרכ"ט סע"ב דהיחוד הוא בתמיד של בין הערביים, וזהו הענין שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, ועיין בזח"א תולדות דקמ"א ע"א ע"פ ונחך ה' תמיד דא תמיד דבין הערביים, אבל באמת הרי נענש שלמה ע"ז כמ"ש בזהר ויחי שם.

ב) ויובן עוד שענין העלי' וההסתלקות הוא צורך הירידה וההמשכה שאח"כ מענין אלף שנים בעיניך כיום אתמול ושבכל יום נמשך המשכה חדשה וצירוף חדש, והיינו ע"י ההעלאה של יום דאתמול, כי ימים יוצרו להמשיך בחי' ולו אחד בהם כדפי' בת"א בד"ה משה ידבר, וגם שעושה עי"ז ימי החול