תשח

אפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרתה זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע. והענין דהנה ארז"ל ע"פ אם מחוט ועד שרוך נעל כו' אתה אמרת אם מחוט כו' חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית המד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא ברבות לך לך ס"פ מ"ג, וכן איתא בגמ' פ"ו דחולין דפ"ט ע"א ובפ"ב דסוכה די"ז ע"א. הנה כתיב ועשו להם ציצית ע"כ בגדיהם וארז"ל מנחות מ"ב ב' עשאה מן הקוצין (היוצאין מן הבגד) כו' פסולה משום תעשה ולא מן העשוי גם ארז"ל אין ציצית אלא יוצא שם דמ"א סע"ב, והנה פי' כנפי בגדיהם היינו כי מהמצות נעשים לבושים לנפש ולהבין מהו ענין הלבושים הנה ענין הטלית הוא כמארז"ל פ"ק דר"ה די"ז ע"ב שנתעטף הקב"ה כש"צ כו' וכ' מהרש"א מצאתי נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' עכ"ל. והנה איתא ברבות בראשית פ"ג ובפ' ויקהל פ"כ מהיכן נבראת האורה אמ"ל נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' ע"ש. והנה המאמר הזה תמוה מה שאלה הוא זה מהיכן נבראת האורה ומה קשה לו על האורה יותר מעל שארי דברים שנבראו יש מאין וכמו שתמה הרמב"ם על פרקי ר' אליעזר באמרו שמים מהיכן נבראו מאור לבושו דהרי עיקר ויסוד האמונה שהבריאה הוא יש מאין. (בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח שבת חנוכה תקס"ד) והענין דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא וצ"ל מהו המשל לאש דוקא אך הענין כי הנה אנו רואים שבד"י הגשמיים ארמ"ע יסוד האש הוא הנעלה במדריגה מכולם וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' יסוה"ת שהאש קל מן הרוח וגם טבעו להסתלק למעלה היפך טבע המים והעפר וגם הרוח פעמים נושב מלמעלה למטה משא"כ האש רק יסתלק למעלה כאלו מובדל בערך מיסודות שלמטה עפר ומים ואין לו קשר וחיבור עמם כלל מצד עצמו רק שהבורא ית' קשרו וחברו עמהם הפוך טבעו וגם מבואר הוא בספרי המחקר שאש היסודי הוא עצם חשוך ולא ספירי שאם הי' כאש שלנו לא יחשיך לנו הלילה שהאש הי' מאיר את הלילה כו' אלא שאין יסוד האש כאש שלנו כו' כי הוא רוחני מאד ולא ממהות אש שלנו ע"כ אינו מאיר כלל ע"ד ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' אור, והנה לכך גם האש שלנו הנמשך ממנו אינו מאיר אא"כ יש לו כלי ואחיזה שיתאחז בו כמו הפתילה והעצים אזי יאיר עי"ז ובכלות הכלי אזי יסתלק למקורו ולא יאיר כלל וישאר למטה חשך ולא אור, והנמשל מזה למעלה (שם ובד"ה כי ביום הזה יכפר) דהנה כתיב הלא כה דברי כאש שבחי' דבר ה' שהוא מל' דאצילות המהוה בי"ע מאין ליש נמשל לבחי' אש ועולמות בי"ע שנבראו מהדיבור הם ג' יסודות רוח מים עפר וכמ"ש בע"ח בסופו ושמ"א פ"ג, ובחי' אצי' שהוא אלקות מובדל מהם כמו שיסוד האש מובדל מיסודות הנ"ל וע"כ טבע הדיבור עליון להסתלק למעלה ליכלל במקורו ושרשו כמו שהאש טבעו להסתלק ליסודו ומקורו ושרשו אלא שבתחילת הבריאה המשיך הקב"ה דברו שבבחי' אש להתלבש בעולמות הפך טבע הדבור ועכשיו צריך ע"י אתעדל"ת לעשות כלים שיתאחז בו דבר ה' שבבחי' אש, והכלים הן התומ"צ כמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל, והנה כמו"כ למעלה יותר כי הנה כללות כל העולמות נחלקים ג"כ לג' בחי' בי"ע כי הנה והחכמה מאין תמצא הרי החכ' נק'