תרעה

העשי' דלע"ל יהי' בו הגילוי שעכשיו באצילות (ועמ"ש במ"א ע"פ והיה אור הלבנה כו' ואפשר לכן נק' אדם דאצילות בשם אדם דעשייה) ובחי' האצי' דלע"ל יהי' יותר גבוה לאין קץ מפני שיתגלו אורות גדולים יותר בהכלים (ועמ"ש ע"פ כי כאשר השמים החדשים וע' בס' * הגלגולים פי"ז ופי"ט ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי גבי עתידה א"י שתתפשט כו') וזהו הכל גילוי אורות פנימיים בהכלים שיתגלה יותר עד אין קץ נו"ן אלפים יובלות, אבל לגבי הא"מ שלמעלה מהקו המקיף מראש א"ק עד רגלי העשי' בשוה שם אין שינוי כלל, (ועמ"ש ע"פ וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך), וזהו"ע ב' הפסוקים דכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש, וכתי' מלא כל הארץ כבודו, וכבודו היינו רק בחי' לבוש כמו דרבי יוחנן קארי למאנא מכבדותא, ולא אני ממש, והענין כי מ"ש אני מלא זהו בחי' אור א"ס ב"ה הסובב ומקיף להקו ולכל העולמות בשוה, כי סובב ומקיף אין הפי' שמקיף מלמעלה כי אדרבה לית אתר פנוי מיני' ממש וזהו אני מלא, וגם את השמים ואת הארץ בשוה, רק שנק' סובב לפי שהוא אינו מושג בשום עולם ואינו מלובש בהשגה, ומלא כל הארץ כבודו, כבודו הוא לבוש כנ"ל והיינו הא"פ שנמשך ומתלבש בתוך העולמות ומתגלה בהם ע"י עליות העולמות בנ' אלפים יובלות שמתגלים יותר האורות בהכלים כנ"ל (ובענין נ' אלפים יובלות י"ל שזהו מ"ש ושם אחיו יובל ולכן הי' אבי כל תופש כינור כו' כי כל עליות העולמות הוא ע"י שיר כו' וכבר נת' שכל העליות נ' אלפים יובלות זהו עדיין בהא"פ אכן על גילוי בחי' המקיף נא' יובל הוא אבי כל יושב אוהל כו', ונק' הא"פ אחיו להא"מ שהרי מהמקיף הגדול נמשך הא"פ והם דבוקים זב"ז והוא לשון אחוה וחיבור).והנה המשל לענין א"פ וא"מ יובן עד"מ באדם דהנה המח' פועלת תיומ"י בכל האברים, כנראה בחוש שכשעולה במחשבתו ורצונו לעשות איזה תנועה בידו או לילך ברגלו אזי תיומ"י ממש תתנענע הרגל או היד ממש לפעול מה שעלה במחשבתו בלתי שיהוי כלל, א"כ עכצ"ל שזהו מפני שהמח' א"צ לימשך מהמוח לרגל כסדר המדריגות דא"כ היתה התנועה מתעכבת איזה רגע מעלות המחשבה עד כדי הובאה מהמוח לרגל כסדר מדרגא לדרגא, אלא ודאי שהמחשבה * נמצאת ג"כ ברגל, אך מ"מ בודאי עיקר עלות המחשבה לנענע רגלו הוא רק במוח, אלא הענין שענין מציאותה בכל האיברים היינו שהיא שם בבחי' מקיף שפועלת בהם אבל גילוי מהותה הוא רק במוח אשר שם היא מתלבשת בבחי' א"פ משא"כ בהרגל הוא רק בבחי' מקיף ולכן אע"פ שיכהו על ידו או רגלו לא תתבלבל המחשבה מחמת זה משא"כ אם יחלה או יכאב לו הראש תתבלבל המחשבה מפני ששם היא מלובשת בדרך בחי' א"פ כו' (ולכן אע"פ שענין מה שעלה במחשבתו לנענע רגלו הרי עלייה זו הוא במוח ולא ברגל שהרי גילוי המח' דהיינו להרגיש ולידע מה שחושב הוא במוח ולא ברגל אעפ"כ פועלת המח' ברגל תיכף וא"צ שיהוי כדי שיבוא ההמשכה מהמוח להרגל כסדר המדריגות