תרסט

השכינה המאיר ומתגלה בג"ע התחתון, ובג"ע העליון גילוי אור גדול יותר עד שצריך לטבול בנהר דינור בעליית הנשמות מג"ע התחתון לג"ע העליון כדי לשכוח חיזו דהאי עלמא כך עד"ז הוא מג"ע התחתון לגבי ג"ע העליון ועד"ז יש מדרגות אין קץ כמ"ש במ"א בפי' נוצר חסד לאלפים כו'. והנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה. פי' שאדה"ר אלו לא חטא בעה"ד אזי הג"ע הי' אצלו מדור, ושם הי' מקיים המצות לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת (כי אלו לא חטא בעה"ד הי' עבודתו באופן ומעלה גבוה יותר מעכשיו כמ"ש ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו כו') כמו שאצלינו עתה הוא העה"ז אחר שנאמ' ויגרש את האדם כו' והקבול שכר אצלינו הוא הג"ע א"כ באדה"ר ע"ד שהי' קודם החטא שמה שאצלנו מקום קבול שכר עד דמוטב דלידייני' כו' זה הי' אצלו בחי' עבודה כמו אצלנו העה"ז א"כ ודאי הקבלת שכר שלו הי' למעלה מבחי' הג"ע. ומזה יובן ענין עליי' העולמות שיתגלה יותר אורות עליוני' בהכלים ומה שעתה הוא בחי' עולם האצילות יהי' לע"ל בחי' עשייה ממש, דהיינו שבחי' עולם העשיי' דלע"ל יהי' בו כמו מעלת הגילוי שבאצי' עכשיו (ע"ד שעולם עשיי' דאדה"ר הי' הג"ע וז"ש ויטע אלקי' גן כו' ויטע היינו בחי' עשייה אלא שלע"ל יהי' עליי' יותר) ובחי' האצילות דלע"ל יהי' יותר גבוה לאין קץ מבחי' שעכשיו נק' אצילות (ועמ"ש ע"פ כאשר השמים החדשים כו'), וזהו ענין העליות בנו"ן אלפים יובלות, וכ"ז מגיע רק בבחי' א"פ הנמשכים מהקו, אבל לגבי הא"מ המקיף מראש א"ק עד רגלי העשיי' בשוה שם אין שינוי כלל. וזהו ענין ב' הפסוקי' את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש, ומלא כל הארץ כבודו, וכבודו הוא בחי' לבוש כמו קארי למאנא מכבדותא, ולא אני ממש, רק כבודו ולבוש, אך מ"ש אני מלא זהו בבחי' המקיף הגדול שסובב לכל העולמות ולכן נאמ' השמי' והארץ בשוה, דסובב אין ר"ל מלמעלה כי לית אתר פנוי מיני' ממש וזהו אני מלא, רק שנק' סובב עד"מ לפי שהוא בהעלם ואין בו השגה והתלבשות, ומ"ש מכה"כ היינו בחי' א"פ הנמשך ומתלבש בתוך העולמות ומתגלה בהם ע"י עליות העולמות כו' בנ' אלפים יובלות כו' (וע"ד נוצר חסד לאלפים שיש אלפי' מדרגות כו' ועמ"ש במ"א גבי יבל הוא הי' אבי כל יושב אהל כו' ושם אחיו יובל כו' כי עליות העולמות נק' יובלות ע"ד ושם אחיו יובל והוא הכל בא"פ וכל העליות ע"י שיר וזהו אבי כל תופש כנור כו' אבל יבל הוא המשכת הא"מ אבי כל יושב אהל כו' ונק' הפנימי אחיו להא"מ שהרי מהמקיף הגדול נמשך הא"פ), והנה המשל לענין א"מ וא"פ יובן עד"מ באדם דהנה המחשבה ישנה בכל האיברים, כנראה בחוש כשעולה במחשבתו ורצונו לעשות מה בידו או לילך ברגלו אזי תיומ"י ממש תתנוענע הרגל או היד לפעול מה שעלה במחשבתו בלתי שיהוי רגע כלל לא אפילו בכדי הליכה והובאה אור המחשבה מהמוח להרגל א"כ זהו מפני שהמחשבה א"צ לימשך ולהתפשט מהמוח לרגל דא"כ הי' צריך שיהוי איזה זמן אלא ודאי שישנה ממש בהרגל כ"כ גם כן, אך מ"מ הרי אנו רואים שעיקר גלוי המחשבה הוא רק במוח, אלא הענין שבכל האיברים היא שם בבחי' מקיף שמקפת כל האיברי' ופועלת בהם אבל אין מתגלה מהותה בגילוי כ"א במוח אשר שם היא מתלבשת בבחי' א"פ משא"כ בהרגל עד"מ היא רק בבחי' מקיף ולכן אע"פ שיכהו על ידו או רגלו לא תתבלבל המחשבה מחמת זה משא"כ