תרסה

(ע"פ אני לדודי כו') דבבחי' ממכ"ע אינו אלא זיו משא"כ בבחי' סכ"ע הוא בחי' אני מלא רק שאינו נמשך בהעולמות בבחי' גילוי כ"א בבחי' העלם והוא כמו עד"מ המחשבה שהתגלותה הוא במוח אעפ"כ מאירה ג"כ בהרגל שכשיעלה ברצונו לנענע רגלו אזי תתנענע רגלו תיומ"י מבלי שיצטרך לשיהוי זמן מה עד שיומשך המחשבה מהמוח לרגל כסדר השתלשלות המדרגות והיינו ודאי מפני שהארת המחשבה מהמוח מאיר בה ג"כ שלא ע"י הדרגה רק שהוא בבחי' מקיף שאין הרגל משיג מהות המחשבה כו', וכך בחי' סכ"ע הוא רצון עליון שמחי' ג"כ העשייה גשמיות כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה רק שאינו מושג וזהו אני מלא אני ממש ומה שנתפס בהעולמות בתוכיותם זהו רק זיו יקריה כו', אך הנה פי' מלא כל הארץ כבודו אין כבוד אלא תורה שהתורה מחכמה נפקת ל"ב נתיבות החכמה בגי' כבוד שע"י התורה נמשך בחי' אני מלא, אני ממש, בחי' סוכ"ע יומשך בגילוי להיות אני מלא מלא ממש בבחי' גילוי והיינו ע"י התלבשותו באותיות התורה שכל היושב ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו היינו מה שהוא קדוש ומובדל שאף בחי' חכמה נחשב אצלו כעשייה גשמיות כמ"ש כולם בחכמה עשית יומשך ויתגלה למטה ע"י אותיות התורה, וזהו מדלג על ההרים שהוא בבחי' דילוג שלא כסדר ההשתלשלות כו' (כמ"ש במ"א בפ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי כו' ע"ש * ) כדכתי' וירד ה' על הר סיני כו' וכל העם רואים את הקולות כו', ומה שצ"ל ע"י עליות כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה נ' אלפים יובלות נתגלה בשעת מ"ת שהי' גילוי בחי' ח"ע ממש כו', וזהו ענין הטלית וחוטי הציצית כי הטלית הוא מקיף וסוכ"ע המקיף על כל העולמות כא' רק שהוא בבחי' העלם ואינו מושג ושיומשך בבחי' גילוי זהו ע"י ל"ב נתיבו' חכמה שבתורה שהן הן ל"ב חוטי הציצית, והוא בחי' שער רישי' כעמר נקי (כי תכלת עמרא הוא רק שנצבע בגוון תכלת) כי בחי' גלגלתא זהו בחי' רצון העליון סוכ"ע וכדי שיומשך משם הארה בבחי' גילוי להיות מכה"כ א"א רק ע"י בחי' שערות כמו למשל השערות שהם מותרי מוחין כו' אבל בבחי' השתלשלו' עילה ועלול ממש לא הי' יכול לימשך מבחי' סוכ"ע ממש להיות בגילוי למטה שאין ערוך לו כלל, והשתלשלות עילה ועלול זהו למטה בבחי' ממכ"ע אבל בבחי' סוכ"ע א"א להיות ההמשכה עד"ז, ומ"מ אף שנמשך ע"י שערות וצמצומי' הרי מ"מ הוא נמשך מבחי' גלגלתא ממש כו' והוא בחי' אני מלא ולא זיו יקרי' לבד, ולכן ארז"ל יפה שעה א' בתשו' ומעשי' טובי' בעה"ז מכל חיי העוה"ב, כי עוה"ב וג"ע זהו זיו השכינה זיו דייקא אבל ע"י תומ"צ נמשך בחי' המשכה ממהו"ע ממש רק שנמשך ע"י דילוג כמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג כו' והוא שנמשך ומתלבש בבחי' שערות עד"מ וכמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו' וזהו לבושיה כתלג חיוור דקאי על התורה שנק' לבושיה וכמ"ש עוטה אור כשלמה וכמ"ש מזה ע"פ כי ביום הזה יכפר כו' ולהיות הגילוי בפנימי' הוא ע"י בחי' ושער רישי' וכמ"ש במ"א ע"פ וזרח משעיר למו כו'. אך הנה ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה כו' כי הגם שהתורה היא המשכות אור א"ס