תרנב

ע"ד הנזכר. ולקרב הדבר אל השכל בעבודה איך שייך מדרגות רבות מאד ביצי"מ, הנה נת' ע"פ במדבר סיני באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מאמ"צ כו' דלחדש השני וכן לשנה השנית ר"ל שצ"ל בבחינה שנית מיצי"מ דהיינו אחר שיהי' סור מרע גמור בתכלית אז יוכל לבא לבחי' מדבר סיני שהוא ענין צאת הנפש מנרתקה מלבושי נוגה כו' ע"ש, וב' בחי' יצי"מ שנזכר כאן מבי"ע לאצי' ומאצי' למעלה זהו עוד למעלה מב' בחי' הנ"ל דהיינו שאחר צאת הנפש מלבושי נוגה שייך בחי' יצי"מ מבי"ע לאצי' וענין זה בנפש כי בי"ע הוא בחי' אהוי"ר יש מי שאוהב, משא"כ אצי' זהו בחי' ביטול שלמעלה מבחי' אהבה וכמו ענין השתחוואות דשמו"ע הוא למעלה מבחי' ואהבת דק"ש כו'. והנה בבחי' ביטול ג"כ יש דרך כלל ב' מדרגות זה למעלה מזה ביטול היש וביטול אמיתי דח"ע וכמ"ש במ"א בענין שבת תתאה ושבת עילאה שהם ב' ביטול הנ"ל. ועד"ז יובן ענין יצי"מ דמשה כו' שהי' מבחי' אצי' ואעפ"כ הי' צ"ל בבחי' יצי"מ דהיינו העלי' לבחי' ביטול אמיתי דחכמה עילאה וכענין שיש הפרש בין יחוד וביטול המדות דאצי' שנק' איהו וגרמוהי חד לבחי' ביטול דח"ע שנק' איהו וחיוהי חד. עוד יש לבאר ענין זה ע"ד מ"ש במ"א בענין דא מוחא לדא ודא קליפה לדא שבחי' אהבה דכי הוא חייך עם היותה מוחא עכ"ז נק' קליפה לגבי אהבת דכל מאדך בלי גבול כו' וכן בבחי' מאדך יש מדרגות לאין קץ שמה שאצל זה נק' מאדך לפי שהוא למעלה מהכלי שלו הנה לגבי בחי' צדיק גדול יותר נחשב עדיין לבחי' גבול לפ"ע הכלי שלו שרחבה יותר והמאדך שלו גבוה יותר. וז"ש לע"ל וגבה מאד שבחי' בכל מאדך יהי' בבחי' גבוה הרבה יותר כו' וכמו שהוא באהבה כך ג"כ בביטול כי ביטול דבי"ע נק' יש וסיגים לגבי ביטול דאצי' וכן עד"ז באצי' עצמו וכו'. וזהו ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את כו' כי ישראל הוא בחי' לי ראש שהוא מדריגה גבוה מאד כדלעיל והי' מהראוי שא"א להגיע לבחי' זו כ"א אחר עומק הביטול בתכלית שהרי בחי' זו הוא למעלה מאצי' כנ"ל ואעפ"כ מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' שהיא היראה המביאה לידי קיום מצותיו ית' בסור מרע ועשה טוב שהן הן בחינות ראשונות דיצי"מ עכ"פ שעי"ז ג"כ יוכלו להגיע להיות בחינת לי ראש ועיין בתניא פמ"ב).

וזהו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים שע"י יצי"מ נמשך ילוי בחי' אור א"ס שלמעלה מאצי' והוא ענין עד יעבור עמך הוי' כנ"ל, ואז שם הוי' שהוא בבחי' אצי' יהי' נחשב בבחי' שם אלקים כו', וכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים, והיינו דוקא ע"י ושבתי בשלום אל בית אבי בחי' יצחק כדכתי' צחוק עשה לי אלקים שהתגלות התענוג עליון נמשך מבחי' ביטול היש לאין דהיינו בחי' כי שרית עם אלקים כו', וזה הי' ענין יעקב שיצא מבאר שבע והיינו מבחי' אצי' וילך חרנה בבי"ע לברר בירורים י"ב שבטים לאה ורחל שבירר כ"ז בזמן עשרים שנה שהי' אצל לבן חרנה, ואח"כ ושבתי בשלום אל בית אבי בחי' עליות וביטול במדרגות עליונות מבתחלה כביטול שכל בשכל גדול יותר וכביטול העלול בעילתו כו' אז והי' הוי' לי לאלקים כנ"ל. וכך גם לעתיד יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, כי יצחק הוא בחי' תענוג עליון לשון צחוק עשה לי אלקים