תרמז

ביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית

ביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית

להבין * ענין הרצון שנתבאר שהוא בחינת חיצוניות נגד השכל דהלא הרצון גבוה מהשכל (וכמו שמבקשים יהי רצון, והיינו כי הרצון הוא בחי' כתר, שמו בגימט' רצון, והשכל הוא בחי' חכמה). אך הענין כי יש ב' בחי' שכל א' בחי' חכמה אבא דאצילות שיונק ממזלא דאריך והוא למטה מהרצון שהרי יניקתו מבחי' שערות בלבד הנמשכות מבחי' גלגלתא שהוא רצון ואין ערוך השערות לגבי בחי' גלגלתא עצמה, והב' הוא בחי' מוחא סתימאה שהוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון והוא למעלה מן הרצון שבו הוא בחי' תענוג שהוא בבחי' א"ס ממש (והרצון הוא בחי' חיצוניות של מו"ס וכמו הגלגלת לגבי המוח שבתוכו, שבחי' מו"ס הוא הפנימית של הרצון שהוא הטעם הכמוס של הרצון, וכ"ז מבואר בע"ח שער כ"ב פ"ה כי המוח הסתום שבכתר כו' בכתר יש בו בחי' פנימית שהם מוחין שבו בעצמו כו' ע"ש, הרי מבואר מזה דבחי' מו"ס זהו פנימית דגלגלתא שהוא חיצוניות שלו) ונק' סתימאה כי אינו בא לידי גילוי כלל, משא"כ חכמה דאצילות דאתפתחא לל"ב שבילין, וכמ"ש בזהר ח"ג דקכ"ח סע"ב שזהו ענין ונהר יוצא מעדן כו', והמשכת החכמה דאצילות מח"ס הוא ע"י שערות, וע"ז נאמר וזרח משעיר למו (עמ"ש מזה בביאור ע"פ תורה צוה לנו כו' בפ' הברכה) שבבחי' שערה אחת בלבד נמשך להיות מושג ולהיות תענוג הנשמות בג"ע כו' וגם המשכת השערות ויניקתן מח"ס הוא ע"י בחי' גלגלתא שמכסה על מו"ס דהיינו שהרצון מסתיר ומעלים את בחי' מו"ס שלמעלה מהרצון ולהיות רק שערה א' לבד נמשכת ע"י הגלגלת כו', ולכן מבואר בענין מנין הע"ס דלפעמים הכתר נמנה במנין הע"ס ופעמים הדעת נמנה ואז אין הכתר נמנה, והיינו כי כשמונים בחי' חיצוניות הע"ס אזי גם הכתר נמנה במנין הספי', כי חיצוניות הכתר דהיינו הרצון נמנה בכלל ע"ס, אבל בבחי' פנימית אין הכתר נמנה כי פנימית הכתר הוא מו"ס שהוא בחי'