תרלה

אשר הוא סיבה לרצון הנה הוא גנוז ונעלם ברצון ונק' הוא בשם פנימיות שברצון כידוע (הג"ה עמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בפירוש אחור וקדם צרתני עכ"ה) וזהו ממש ענין הנ"ל בבחי' סוכ"ע שהוא בחי' אור עונג העליון שבהעלם בעצמות המאציל שהוא למעלה גם מן החכמה כו' ושוה ומשוה לקטן כגדול כו' בבחי' העלם ומקיף כו' ולא כמו מן החכמה ולמטה שנמשך משם כסדר ירידת המדריגות עד הילוך שברגל כו', והגם שהמצות נקראים בשם רצון אין מזה הכרח לומר שהן חיצוני' עונג העליון שהרי אנו רואים שהתענוג והרצון ענין א' ממש עד שמתחלפים לפעמים שהרצון יהי' בבחי' הפנימי' והתענוג מלבישו לרצון בבחי' החיצוניות (הג"ה ע' בד"ה ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, ועיין בד"ה למנצח על השמינית פי' רעוא דכל רעוין, ועמ"ש סד"ה ועשית ציץ זהב טהור עכ"ה) שהרי ידוע דכל דבר שיש בו תענוג ונחת רוח לאדם שלא יבוא אור אותו התענוג ונח"ר כ"א מפני שכך הוא רצונו דוקא ואם אין רצונו מתלבש באור אותו העונג גם שיהי' עונג נפלא כמו מתיקות וטוב טעם הפירות או מציור בנין הנחמד למראה וכיוצא לא יקבל עונג כלל ממנו, וא"כ אנו רואים שהתענוג והרצון ענין א' הוא, ומזה יובן למשכיל על דבר למעלה בבחי' רצון ותענוג העליון שהן ענין א' ממש ג"כ, והמצות שנק' רצון העליון הוא ממש בחי' תענוג העליון שהוא בחי' סובב הנ"ל וראיה לדבר זה ממארז"ל שאמרו בלשון ריח ניחוח אמר הקב"ה נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, הרי בקיום הרצון העליון תלויה עצמות התענוג הפשוט שנק' נחת רוח לפני דוקא כי המה ענין אחד (הג"ה והנה נח"ר הוא ענין א' עם ריח ניחוח, וכן המצות נק' ריח וירח את ריח בגדיו ובזוהר בלק קפ"ו א' בריחא דלבושייכו, וכן וריח שלמותייך כריח הלבנון קאי על טלית וציצית, ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ שלח ע"פ וישלח יהושע בענין יריחו ובד"ה אלה מסעי השני בענין ירדן יריחו שריח זהו אור מקיף והתורה שנק' לחם ויין הוא בחי' טעם ומ' שהוא א"פ, וכן מבואר במד"ר פ' אמור ספ"ל דטעם וריח זהו התורה ומצות כמש"ש מה אתרוג יש בו טעם וריח כך ישראל כו' ע"ש עכ"ה), ובזה יובן הטעם שאמר שהמצות הן בחי' לבושים לנפש בג"ע והתורה הוא בחי' מזון כנ"ל, כי הנה שורש הלבושים הן בבחי' אור מקיף כנ"ל עד"מ הלבוש שמלביש אדם על הגוף מבחוץ ואין שיעור להן כו' כנ"ל, וע"כ מן המצות דוקא נעשה בחי' לבושים להלביש לנפש בבחי' מקיף כי שרשם בבחי' רצון ותענוג העליון שנק' בחי' כתר שהן בחי' תר"ך כו' וכמ"ש כצינה רצון תעטרנו בבחי' כתר ומקיף כו', אבל התורה היא בבחי' מזון כמו המזון שנכנס לתוך הגוף ומחי' לכל האברים בבחי' א"פ כנ"ל, כך התורה הוא בחי' א"פ לנפש דהיינו מה שמשיג בתורה בטוב טעם ודעת כל ביאורו ופירוש המצות האיך הוא ובאיזה אופן ומאי טעמא כו' (הג"ה ממו"ח ז"ל וידוע דאורייתא סתים וגליא, וכמו שבנגלה התורה פי' וביאור למצות גם בבחי' הנסתר שבה אינה אלא פי' וביאור למצות כמו כל סודות התורה שקצתם מבואר בזוהר וכתבי האריז"ל אינם אלא הקדמות להבין ולהשכיל על ידם סודות וטעמי המצות ע"פ הסוד של הקבלה, וגם שהוא בחי' סוד נעלם מ"מ הרי בחי' סוד זה הוא טעם וחכמה למעשה המצות אלא שנק' תעלומות חכמה שהוא בחי' ח"ס דא"א, אבל שרש המצוה הוא למעלה מן הסוד והטעם הנעלם ג"כ