תרכח

כמ"ש בע"ח) כי ערך עולם העשיה לגבי עולם היצירה כערך הדומם לגבי הצומח, וכן ערך היצירה לגבי הבריאה כערך הצומח לגבי החי שהרי על המלאכים דיצירה נאמר אז ירננו כל עצי היער כו' (הג"ה וזשארז"ל בחולין פא"ט ד"ס סע"א בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם כו' דתמוה הרי הצומח אין לו דעת ללמוד ק"ו. ופי' מהרש"א בח"א שם דקאי על שורש הדשאים כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וגבוה מעל גבוה שומר והם הנקראים ג"כ דשאים. וכן פי' בזוהר ע"פ תדשא הארץ דשא שהם המלאכים הנקראים יוצר משרתים ועשב הם הנקראים ואשר משרתיו כו' ועל דרך זה נאמר ויטע הוי' אלקים גן כו' ישבעו עצי ה', דאינן עצים גשמיים ח"ו, אלא שורש שרשן, וגם נקרא עצים לשון עצה, אלא שמ"מ הן נקראים רק בחי' צומח לפי שהם מבחי' מדות חג"ת והמדות נק' צומח לגבי השכל שנק' חי, ונמצא היותן בחי' צומח אין הכוונה אלא שהם מבחי' מדות כו', ועד"ז מה שעשי' הוא דומם היינו בחי' אותיות שנק' דומם, ואעפ"כ ידוע אשר אותיות שבעולם העליון נעשו מקור השכל לעולם התחתון כמו ממאמר נעשה אדם נברא אדה"ר, לכן מאותיות דע"ס דעשי' נמשך שורש הנפש השכלית שבאדם אעפ"י שהוא בחי' מדבר שבעוה"ז שהוא דוגמא לבחי' אצי' כו', ומזה יובן ענין אז ירננו עצי היער כו' עכ"ה) והחיות והשרפים אשר בעולם הבריאה לגבי האצילות כערך החי לגבי המדבר כו' (ועמ"ש בביאור ע"פ ואלה המשפטים מענין אדם ובהמה) וכולן בחי' גילוי אור אלקי יש בהן להחיותן מאין ליש, אך האור האלקי מאיר בכל עולם כפי שהוא במעלה ומדריגה, שיש עולמות עליונים שמקבלים חיות עליון רוחני יותר ויש עולם שמקבלים בהגשמה יותר כערך גילוי חיות הצומח לגבי גילוי חיות החי כו', וכמו שרפים בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשי', והם בחי' נר"נ, שהאופנים ברעש גדול שהמה מרחוק אומרים ברוך פי' שיתגלה מן ההעלם והשרפים שעומדים מקרוב בהשגה קרובה יותר או' קדוש, ובהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו ואמר בזוה"ק ממעל לשכינתא, פי' שכינתא הוא בחי' כח הפועל אלקי שבנבראים כידוע, ולהיותו מלובש ונתפס ממש תוך כל עלמין ונק' ממכ"ע ע"כ השרפים ממעל לשכינתא, כי תשוקתם בבחי' סוכ"ע, וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בני ישראל ובהביאור שם ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה רפאני ה' וארפא, ושם פי' ממעל לו שמשיגים ההארה בבחי' שם אד' המאיר בבריאה כמו עד"מ שהתלמיד מקיף וסובב בהשגתו לשכל הרב בשעה ששומע השכל ותשוקתם לבחי' קדוש הוא בחי' סוכ"ע, ואמנם כל מה שיורד האור האלקי מטה מטה מתמעטת האור מיעוט אחר מיעוט עד חלק הדומם דעשי' שאין לו ערך עם השרפים דבריאה שזה היותר עליון, וזה היותר תחתון וה"ז כדמיון שכל שבמוח האדם שאין לציפורן הרגל ערוך אליו וכיוצא בזה. ואמנם ראשית הגילוי היותר עליון הוא בחכמה המאיר בעולם האצילות שנק' אדם בחי' מדבר בכלל והיינו בחי' אצילות שנק' חכ' בכללות אבי"ע, וכמשל שראשית הגילוי הנפש הוא בחי' השכל שבמוח, וכמ"ש בלק"ת בד"ה וידבר הנ"ל. וכל זה בא בבחי' גילוי דממכ"ע, וראשית הגילוי הוא בבחי' החכמה כמ"ש כולם בחכ' עשית, וכתיב ראשית חכמה, והיינו בראשית ברא כו' כידוע.