תרכג

שכתוב בספר יצירה נעוץ תחלתן בסופן, פירוש הראשית הוא בחינת אבא דאצילות הוא נעוץ בסופו בבחינת מלכות דאצילות, כי אבא יסד ברתא, והיינו חכמה בראש וחכמה בסוף, והיינו מ"ש במרכבת יחזקאל הד' חיות שהן ד' רגלי המרכבה שנושאות את הכסא שרגלא רביעאה הוא דוד מלכא הוא פני אדם והרי הוא למעלה מג' חיות שלפניו פני אריה כו' שהרי בחי' פני אדם הוא כענין האדם עילאה שעל הכסא ואין זה אלא משום דנעוץ בסופן שהוא רגלי רביעאה מתחלתן הוא בחי' אדם שעל הכסא ולכן הוא ג"כ בחי' פני אדם. והנה כמו שיש בחי' מרכבתא תתאה דהיינו בעולם הבריאה שהן ד' חיות שראה יחזקאל (וזהו בחי' ד' כנפות שכשרים אף אם הם של עור כו' מה"ט) שנושאות את הכסא הוא בחי' מל' דאצי', כמו"כ יש בחי' מרכ"ע דאצי' עצמו שהמדות חגת"מ דאצי' הם נק' בחי' מרכבה לבד לגבי בחי' אדם קדמאה הוא בחי' ח"ע הנק' בזהר אדם קדמאה והכסא הוא בחי' בינה דאצי' (ועמ"ש במ"א שע"ז ארז"ל האבות הן הן המרכבה היינו בחי' מרכבתא עילאה דאצילות וזהו בחי' ד' ציצית שהוא ד' בחי' דאצי' שלמעלה מעלה מבחי' הד' כנפות כו' הנ"ל), והנה בחי' פני אריה היינו חסד דאצי' והוא בחי' אברהם כו' ורגלא רביעאה הוא דוד מלכא היינו מל' דאצי' ונק' פני אדם שגבוה מפני אריה מפני שנמצא בה מבחי' אדם קדמאה הוא חכ' דאצי' דהיינו ענין חכ' בראש וחכ' בסוף כנ"ל ולכן התכלת זהו בחי' אחרונה רגלא רביעאה קעומ"ש ומ"מ שרשו ממקיפים אבא שלמעלה מבחי' חוט הלבן דנעוץ תחלתן בסופן. ויובן זה יותר ע"ד מארז"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכ', פי' יראה ראשונה שאמר אם אין חכ' אין יראה היינו בחי' יר"ת דמל' דאצי' המתלבשת בבי"ע להחיותם שזהו משנת"ל בחי' התכלת לקבל עומ"ש בבחי' יראה ופחד ולקשר מחדו"מ שלו במחדו"מ של הקב"ה שזהו בחי' יר"ת (ולפי זה פי' אם אין חכמה אין יראה היינו כיון שהתהוות המל' דאצי' הנק' יראה הוא מחכמה כי אבא יסד ברתא א"כ אצי' המל' הוא ע"י שנאצלה תחילה החכמה ואם אין אצי' חכ' אין יראה) ואם אין יראה אין חכ' הוא בחי' יר"ע שהוא בחי' תכלית הביטול בבחי' חכמה כח מה שזו א"א להתלבש בבחי' לבושים כלל כ"א ע"י מזלייהו חזי כו' (ויראה זו נמשך מבחי' גבורה דעתיק כמ"ש הרמ"ז ר"פ פנחס וא"כ אצילות יראה זו קדם לבחי' התהוות חכ' דאצי' לכן אם אין יראה זו א"א להתהוות ח"ע, ולפ"ז זה המשנה מדבר בסדר אצילותן מלמעלה למטה ובמ"א נת' הסדר מלמטלמ"ע), ונמצא מזה מובן ענין נעוץ תחלתן בסופן כי יר"ע הוא ראשית כל האצי' ויר"ת הוא סוף האצילות, וכן חכמה בראש וחכמה בסוף, לכן התכלת עם היות למטה הוא יר"ת שמבחי' מל' והלבן הוא בחסד דז"א למעלה ממנו כו' אך בשרשן הוא גבוה יותר שהרי הוא שרשו מבחי' יר"ע ראשית ומקור דח"ע וז"ש ששרשו ממקיפי אבא משא"כ הלבן שרשו ממקיפי אימא, והוא ע"ד בחכ' יסד ארץ וכונן שמים בתבונה.

ג) והנה התכלת נק' אשא אוכמא בזהר שהוא בחי' מל' (שהוא גוון הרביעי שבאש שלמטה מכולם כנודע) ע"ש שהוא סמוך לפתילה והוא המכלה אותם ומבערה כו' וחג"ת הוא האש הלבן שלמעלה כו', והענין הוא כנודע שמל'