תרכב

בנין ז"א דאצי' (וי"ל היינו כדפי' לעיל דבחי' לבוש זה הוא הממוצע בין עצם האור ובין הכלי לכן ע"י שעוטה אור בלבוש זה יתלבש אח"כ בכלים דז"א הנק' שמים), והנה כמו כן יש בהתורה בחינת עוטה אור כשלמה שהתורה היא (ג"כ בחי' לבוש שהיא) הממוצע המחבר את אא"ס ב"ה עם העולמות שבכל עולם ועולם הוא כן, והענין שפנימי' התורה היא בחי' א"ס כמ"ש ארוכה מארץ מדה וחיצוניותה יש לה גבול והענין דאורייתא מחכמה נפקת שהוא יסוד אבא דאצילות ואיתא בע"ח שפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' ע"י ובחי' פנימי' עת"י הוא בחי' א"ס ממש מה שלמעלה מהאור הנמשך לעולמות והוא בחי' האור שלפני הפרסא הנ"ל המפסקת בין המאציל לנאצלים, וא"כ כיון שפנימי' אבא היינו בחי' סתים שבתו' הוא בחי' פנימי' עת"י הוא בחי' מה שא"א להיות נמשך משם השפע לערך השתלשלות העולמות והיינו הנסתרות לה' אלקינו שבפנימי' יסוד אבא מלובש פנימי' עת"י שהוא בחי' א"ס ממש והנגלות לנו ולבנינו היינו חיצוני' יסוד אבא שנמשך לזו"נ דאצי' וזהו שנק' התו' שלפנינו נובלות חכמה שלמעלה בחי' חיצוני' ואחוריים דח"ע, ולפי שאעפי"כ הפנימי' מלובש בהחיצוני' זהו ענין עוטה אור כשלמה והוא ג"כ ענין מארז"ל שהתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, ולכן התו' הוא הממוצע המחבר את א"ס ב"ה עם העולמות שהרי פנימיותה הוא בחי' אא"ס ממש וע"י אמצעות הלבוש שהוא נובלות חכ' נמשך ומאיר בעולמות שהרי בכל עולם הגילוי ע"י בחי' חכמה שבו.

ב) אך הממשיך גילוי מבחי' האור בהלבוש הן נש"י כי יש בהן ג"כ סתים, היינו כי עם היות הנשמה שלמטה בגוף הוא מבי"ע שהן בחי' נבראים יש מאין אך שרשן מאצי' מבחי' ישראל סבא שהוא בחי' נה"י דאבא והנה נה"י הוא בחי' המשכה מעצמות המוחין וכמשל בהטפה מלובש מעצמיות כח השכל כו', לכן יש בכחם להמשיך מבחי' סתים שבתורה כו' (ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ צאינה וראינה כו' בענין ישראל מקדשי שמך כו') ובמ"א נת' דשרש הנשמות ממח' הקדומה הוא בחי' א"ק כו', אכן כיון שהנשמות עצמן מבי"ע איך יגיע לשרשם, אך זהו ע"י התפלה שנק' סולם והיינו ע"י רעותא דליבא להשיב נפשו לשרשו אליך ה' נפשי אשא ודרך פרט יש בזה ב' בחי' היינו אהוי"ר ורחמנות וקעומ"ש כנ"ל, וזהו ג"כ ענין הטלית וד' ציצית שהטלית זהו בחי' הלבוש העליון דבחי' עוטה אור כשלמה שהוא בחי' מקיף שאינו מתגלה האור בתוך האדם שלכן עיקר התיקון הוא ע"י זה שהלבוש יעלים האור רק שאינו העלם לגמרי כי אעפי"כ הוא מאיר דרך צמצום השערות דחוטי הציצית שעי"ז יכולים לקבל שקוצי דשערי דז"א מאיר בא"א ונק' ציץ ל' זכר ומשם נמשך הארה ומאיר ג"כ לנוק' וזהו ציצית ל' נקבה כו' ולכן הציצית הם מצמר כענין ושער רישי' כעמר נקא. והנה ביאור ענין ד' גוונין הנ"ל דהתכלת הוא בחי' אחרונה כי גוון לבן זהו בחי' אהבה כו' והתכלת זהו קבלת עול כו' או בחי' יראה, וצ"ל דבפע"ח שער הציצית מבואר כי החוטי תכלת הן נמשכי' מבחי' מקיפים דאבא והחוטי לבן הם נמשכים מבחי' מקיפים דאימא, וכמו"כ צ"ל במה שנת"ל בענין סדר ד' חיות דמרכ' פני אריה הוא בחינת אהבה כו' עד הבחינה הד' הוא בחינת פני אדם והוא בחינת קבלת עול והיינו בחינה אחרונה כו' והרי בחינת אדם גבוה מבחינת פני אריה כו'. אך הנה ידוע מה