תרכא

מתאדמים ממשיך בחי' אמת בההבל וקול וזהו את פניך הוי' אבקש וזהו וישע הוי' אל הבל כי ש"ע נהורין הם בפנים דע"ק כו' ולעורר כ"ז צ"ל ע"י שיהי' בחי' אש ה' מבחי' הבל הנ"ל ולכן ע"י שופר מהכבשים שזהו בהמה כי הבל מקור הדיבור הו"ע רוח הבהמה היורדת למטה שם ב"ן ושרשו מס"ג וכבשים ע"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו בחי' עמר נקי כו', גם ע"ד ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, גם י"ל ויבן את הצלע להיות עצם מעצמי ובשר מבשרי וזהו מלכיות ואח"כ היחוד ע' ד"ה שוש אשיש בחי' והיו לבשר אחד וזהו זכרונות ע"ד וזכרתם את כל מצות אך כי ההמשכה מחכמה צ"ל מלמעלה מהחכמה וזהו שופרות, גם ע"ד טוב הוי' לכל וטוב הוי' לקוויו זהו מלכיות וזכרונות.

בענין דומה לכסה"כ עמ"ש בד"ה ותחת רגליו, בענין אש ה' אש יו"ד עפמ"ש בד"ה אתם נצבים אש כו' ובמא"א א' קכ"ה אש נק' חכמה ושם קנ"ג אשא דכיא נק' גבורה דעתיק.