תרי

עפמ"ש הרמב"ן בענין המל' כי היא עמהם באחדות ולא באצילות א"כ אינה אצל וסמוך לכך שייך התשוקה שיהי' קירוב וע"ד מ"ש בע"ח שער הכללים שבחכ' מאיר אא"ס בקירוב משא"כ כו', והחייט העתיק כי היא עמהם באצי' ולא באחדות, וזה ודאי טעות סופר וכן מבואר בשל"ה דל"ט ע"ב באחדות ולא באצי', ועמ"ש בפירוש דברי הרמב"ן בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה פ"ב דהיינו מה שנעשית כתר לבריאה כו' ע"כ בחי' זו דוקא נקראת כלה, וגם מבואר במ"א כי אצי' עם היותו אלקות מלשון ויאצל מן הרוח כו' עכ"ז הוא ע"ד בחי' שערות כמ"ש ושער רישי' כעמר נקי וכמ"ש כאן פ"ב, וכיון שהמל' עוד ירדה בבריאה לכך שייך שפיר התשוקה. וע' בשה"ש רבה ע"פ ישקני מנשיקות פיהו ורבנן אמרי הדיבור עצמו הי' מחזר על כל א' כו' הרי דיבור של הקב"ה הוא קומה שלימה כמו חכם גדול וע"ש בידי משה, כמו"כ בחי' מל' הנק' דבר ה' שייך בה כלות הנפש ותשוקה ליכלל למקורו ושרשו, וכה"ג נת' במ"א בענין ראש השנה שבחי' הה"א בה' בראם רוצה להסתלק לשרשו ומקורו וזהו את הצמאה ועמ"ש ע"פ ארץ לא שבעה מים בד"ה והי' מספר בנ"י, ואפ"ל ענין תכלת שבציצית מורה על הבחי' דכלה לשון כליון כלה שארי ולבבי שזהו ענין נהורא תכלא שמכלה היש כמ"ש לקמן בפנים סעיף ב' וכ"כ בתולע"י וחוט א' תכלת כנגד הכלה שהיא תכלית הכל עכ"ל. ובמא"א אות תי"ו סעיף כ"א תכלית מצד המל' סיום כל הספירות עכ"ל והוא מהזהר ס"פ שלח דקע"ה ע"ב, תכלית סוף וגם כליון וגם המכוון העיקרי, וע' בה"ז פ' ויצא בענין ויפגע במקום.

ומ"ש והקב"ה נק' בשם חתן ע' מזה בד"ה שיר השירים ומ"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א בפי' ביום חתונתו זה מ"ת עד"מ בחי' הזיווג הוא המשכת הטפה הנמשכת מן המוח כו' כך התורה היא בחי' חכמתו ורצונו ית' כו' ע"ש. והמעיין בזוהר יראה שהמשכה זו נק' ונהר יוצא מעדן להשקות כו' וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב ועמ"ש ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים תשוקת המל' לקבל מאפיקי מים כו' ובמא"א ח' ס"ט חתן נק' ז"א בקבלת ג' מוחין עם לבושיהם כו' ע"ש.

ב) ומ"ש בענין לזאת יקרא אשה כו' ע"ש אש ה' כי בה' בראם כו' וברוח פיו כל צבאם שהוא מקור ומוצא הע"מ. הנה בד"ה כה תברכו בפ' נשא פ"א פי' ממקור החיות מרוח פיו ית', והע"מ הוא אותיות שכבר יצאו מרוח פיו כו' א"כ המאמר האחד שכולל הע"מ הוא רוח פיו שהוא מקור להאותיות שיצאו מרוח פיו יעו"ש ובד"ה כי תצא דרוש הראשון פי' שמאמר האחד הוא מחשבה תתאה שהיא מקור להדיבור, ומלשון בה' בראם מורה יותר כמש"כ. ויש לבאר זה עפמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' תזריע דמ"ז ע"ב בענין ז' הבלים שאמר