תקצח

לפי שמהוה את הכל באצי' עצמו מאורות לכלים כו', ואמנם בזכירה השני' אמר את כל מצותי שהו"ע הנ"ל בהמשכת אוא"ס עצמו בנאצלים בנר"נ דאו"א וז"א כו' כי הנה ידוע דנר"נ יש להם כלים אבל חיה יחידה אין להם כלים כלל ע"ד שאנו רואים משכן השכל במוח והמדות בלב כו', אבל מדות הרצון והתענוג אין לו מקום וכלי מיוחד בגוף כו', וע"כ יש בחי' קטנות וגדלות בנר"נ מצד מיעוט או ריבוי האור כו' מפני שכבר משכנם המה בכלי הגוף משא"כ בחי' חיה יחידה לא יגרעו ולא יתוספו לעולם מצד ריבוי או מיעוט הכלים כלל מאחר שאין משכנם כלל בכלי הגוף כו', וא"כ יובן עד"ז למעלה מעלה בהיות דבחי' ע"י וא"א הוא בבחי' חיה יחידה (וכמ"ש הרמ"ז ס"פ בא שמרע"ה זכה לחיה והיא מפנימית אריך שהוא חיצוניות עתיק המושפע לאבא במקומו, אבל המשיח יתעלה למעלה לפנימי' עתיק ויזכה ליחידה עכ"ל נמצא מובן מדבריו דחיה יחידה נמשכים מא"א וע"י כמש"כ) שאין שם כלים (וע' בהרמ"ז פנחס דר"ך מענין חיה יחידה) וכדי להמשיך להם תוס' אור בבחי' גדלות המוחין גם באבא שמשכנו במוח כו' צריך לעורר בחי' הארת פנים דא"א וע"י שימשיכו מהארת אוא"ס עצמו מבחי' יחידה כו' להיות תוס' האורות בנאצלים ע"י דרך זה והיינו הנק' מצותי כלומר התחברות עצמות אוא"ס בנאצלים כו' ולא נק' מצות הוי' מאחר שהוא מבחי' העלם העצמות שלמעלה מבחי' כלים עדיין כנ"ל, ושם הוי' הוא בבחי' אור המלובש בכלי כידוע שאינו אלא בז"א ואו"א שהן בבחי' נר"נ בדרך כללות ההשתלשלות כו', ובזה יובן פי' אני הוי' אלקיכם כו' דיש להבין לכאורה מהו שאומר אני במשמעות ענין שהוא הידוע מי הוא כאדם שאומר לחבירו אני צוויתי בכך, והרי באמת לית מח' תב"כ, אך הענין הוא דכך הוא אומר אני מי שאני דלא אשתמודע כלל באבי"ע כו' והוא בחי' אין דכתר עליון שנאמר אני ראשון ואני אחרון פי' בהשוואה אחת לפני האצילות ולאחר האצילות כו' הנה אני הוא הוי' המאיר באצי' בכלים דכולא חד ממש, והיינו ע"י מעשה המצות במה שעשיתם את כל מצותי כו' והוא ענין הנ"ל בהמשכות ריבוי האור בנאצלים כי רמ"ח פקודין רמ"ח אברים כו' ור"ל שע"י המצות נמשך תוס' אור מא"ס ב"ה באצילות. ועתה יובן סדר הפסוקים וראיתם אותו את תכלת המברר בירורים במצות המלך שום תשים עליך מלך בבחי' יראה תתאה, וזכרתם את כל מצות הוי' דתורה שהיא בז"א מימינו אש דת למו באש שחורה ע"ג אש לבנה כדוגמת התכלת ע"ג הלבן כו', ואח"כ מפני שנעוץ סוב"ת תזכרו זכירה שניה לעשות את כל מצותי מהארת אוא"ס בעצמו בנאצלים כנ"ל שאינו אלא ע"י שמחה וטוב לב דוקא כי אחרי אשר ביער וכלה את הרע דאתם זונים ע"י התכלת כמ"ש ולא תתורו כו' מפני עוצם הביטול דאת זלעו"ז כו' ולפי גודל הביטול כן נדחה הזנות כו' אז יגיע לעבוד בשמחה ותענוג דהיינו להוסיף להרבות האור בבחי' אצי' עצמו שאין שם בירורים דעה"ד טו"ר כנ"ל והם ענין ג' החוטין הלבנים דהוא בחי' חג"ת פני אריה פני שור פני נשר כו' וידוע דהמרכבה דפני אריה כו' הוא עד רום המעלות שהרי גם בא"א אדמה לעליון לאדם העליון הרוכב כו' וע' בהרמ"ז תרומה קס"ה ע"פ לרוכב בערבות בי"ה שמו כו' ע"ש, וזהו בחי' הלבן שבציצית דלבושי' כתלג חיוור כו'.