תקצז

ע"פ ואורח צדיקים מה בין אורח לדרך, דרך כמד"א כדורך בגת דכתשין ביה רגלין כל מאן דבעי כו' דרך רזא דא הנותן בים דרך, בגין דדריך ביה סט"א דלא אצטריך, ובמק"מ ע"ד דרך נחש כו' והיינו לפי שמהשפעת חיות העולמות נמשך לכל הברואים יניקה וחיות ולכן נק' זו דרך ע"ד דרך הרבים, אבל הנתיב הוא אינו דרך הטבע ר"ל ההמשכה שלמעלה מעלה מחיות העולמות כ"א תוס' אור חדש שהו"ע יחוד הפנימי דחו"ב שהחכמה מקבל מא"א וא"א מעתיק כו' עד המאציל העליון ומאור זה נמשך נסים נפלאים היוצאים מהטבע ואינו דרך הטבע, וע"כ אין הולכים בה כל אדם כ"א הוא שביל היחיד, שבחי' זו יוכל להמשיך היחיד היינו מי שיש לו בחי' יחידה שהיא נמשכה מא"א היא בחי' בכל מאדך בלי גבול, וע' בזהר חלק ב' משפטים דצ"ד סע"ב זכה יתיר כו' דאיהו אדם באורח אצילות דלעילא כו' והאי איהו שולטנותיה בכל רקיעין כו' עכ"ל, גם י"ל שביל היחיד שבו מאיר יחידו של עולם כו'. ומכ"ז יובן מעלת ל"ב נתיבות שהם נק' נתיבות ושבילין שבהם נמשך האור של יחוד פנימי דחו"ב שלמעלה ממדריגת חיות התדירי הנק' טבע כו'. וזהו שארז"ל אבוך במאי הוה זהיר טפי בציצית, כדי להמשיך בחי' גילוי מיחוד פנימי הנ"ל כו', ובזח"א פ' מקץ דקצ"ז ע"ב ע"פ דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום נראה כי הדרכים הם ג"כ בחי' גבוה ועכ"ז הנתיבות הם עליונים יותר כו' ע"ש, והיינו ע"ד ההפרש בין מוחין דאימא ומוחין דאבא שנת' בלק"ת גבי פסח בד"ה מצה זו כו' ע"ש, וע' בבחיי פ' ויקהל דף קכ"ו ע"ב ע"פ חכמת ל"ב נתיבות החכמה הם ל"ב כו' ומפני שהחכמה נעלמת מן ההשגה לכך הזכיר בה ל' נתיבות כי לשון דרך הוא רחב אבל נתיב הוא צר עד מאד, ומזה אמר הנביא ירמיה סי' ו' י"ו עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם כו', אבל בנתיב שהוא צר כו' והנה מרוב העלמת החכ' א"א להשיג שרשה כ"א ע"י הנתיבות כדמיון חוטי השלהבת שהם נתיבות לגחלים עכ"ל, היינו כענין שלהבת כשהיא קשורה בגחלת, ועמ"ש מענין פי' צר בענין מן המיצר קראתי ע"פ הנותן שלג כצמר כו' צמר אותיות מצר ובפע"ח בכוונת השופר בענין מן המיצר והיינו בחי' דלית מח' תפיסא ביה, גם כמו המעיין הוא צר והנהר נק' רחובות הנהר כו' כי לפי שהמעיין נמשך מהמקור א"א שיומשך רק ע"י צמצום והו"ע מיצר וזהו"ע היו"ד דשם הוי' כו', ומכ"ז מובן ענין טלית גדול והציצית ל"ב נתיבות ח"ע, וט"ק היינו החשמ"ל המלביש לז"א שנק' זעיר וג"כ הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה הנמשכים מח"ע לח"ת כו'.

ה) וזהו שורש ענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת כו', וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' כי המל' כלול מכל האורות שבעולם הנאצלים (עמ"ש בביאור ע"פ רני ושמחי בת ציון בפי' ציון ע"ש) ולכך נקראו מצות הוי' או מצות המלך כי ידוע דז"א נק' הוי'