תקצו

לה' שיר חדש עכ"ה) ולזה מרמזים הג' חוטים שהם לבנים הכוללים כל המצות וכמו שאמר את כל מצותי כו' דהיינו רק להמשיך אוא"ס בנאצלים בתוס' גילוי אור בלבד כו', והוא שורש ענין הג' גוונין של יופי העליון מלמעלה למטה באמרו הנך יפה פעם שנית כמ"ש למעלה והיינו ג"כ ענין יאר פניו היינו פנים העליונים דא"א שמאירים בפנים דז"א (וע' בזח"ג ויקרא ט"ו ע"פ ישר יחזו פנימו ובפי' הרמ"ז שם) להוסיף האור כו' וזהו אליך שהוא ז"א שנק' בן לאו"א כמ"ש מה שמו ומה שם בנו כו' בנו הוא ז"א דכתיב בני בכורי ישראל ואשר בו אתפאר מהארת פנים דא"א והאב הוא אבא בבחי' אדם קדמאה הנ"ל, וזהו שורש ענין עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' שמים הוא בחי' ז"א שכלול מאש ומים בחי' מוחין דאבא שבו בחי' מים אש הוא בחי' מוחין דאימא בחי' אש דגבורות כו', וכל בנין ז"א באורות פנימים ומקיפים לנטותו כיריעה כו' היינו אחרי אשר עוטה האור כשלמה פי' כידוע שיש בחי' פרסא המפסיק בין המאציל לנאצלים ועליו נאמר ישת חשך סתרו כו' ואם לא הפרסא לא היה מתצמצם אוא"ס כ"כ בנאצלים אך דרך הפרסא שבוקע האור ונעשה אור של תולדה בלבד אז יוכלו הנאצלים לקבל השפע כו' וזהו עוטה בלבושים והעלמות דשלמה כו' ואח"כ נוטה שמים כו' ועד"ז יש פרסא בין האצילות לבריאה ג"כ מזה הטעם לפי שאין ערוך כלל בין האצי' עם הבריאה בע"ג כו' עד שאין התהוותם אלא מבחי' אור של תולדה כו' כידוע וזהו"ע הטלית עם הד' כנפות שהוא בחי' לבוש והעלם האורות דאו"א במלכות ואין מאיר רק דרך החוטין בלבד בל"ב דנוקבא שעומדת בחזה דז"א כידוע וד"ל. (הג"ה והנה ב' בחי' פרסא הנ"ל י"ל זהו ב' בחי' טלית טלית גדול וט"ק, דכבר מבואר דא"א נק' גדול, וז"א נק' קטן לגבי א"א וכמש"ל בענין דבר גדול מעשה מרכבה, וע"כ הפרסא שבין א"ס לאצי' נק' טלית גדול והוא לבוש לבחי' א"א, כמ"ש ועת"י יתיב לבושיה כתלג חיוור, ולפ"ד הפרד"ס הכתר עצמו נק' פרסא, וזהו"ע טלית גדול, ועיין במהרש"א בח"א בר"ה דף י"ח על מארז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כש"צ והראה לו למשה סדר תפלה וז"ל ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בבריית שלעולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' עכ"ל, והציצית שבו הן המשכות מבחי' שער רישי' כעמר נקא, והגם שהם ל"ב חוטין המורים על ל"ב נ"ח והחכ' הוא למטה מבחי' א"א, אך הרי פנימיות חכמה היא פנימית עתיק יומין א"כ י"ל ל"ב חוטין שבטלית גדול הנ"ל הן המשכות פנימיות הל"ב נתיבות חכמה, ויש לבאר מעלת הנתיבות עפמ"ש באו"ת מהמגיד נ"ע בלקוטי תילים ע"פ דרכיך ה' הודיעני ואורחותיך למדני, וז"ל פי' כי יש דרך ונתיב, כי דרך הוא כבושה שכל העולם הולכים בה, והוא דרך הטבע והעמדה של עולם, ונתיב הוא שאין הולכים בה כל אדם רק לפעמים שהוא אינו דרך הטבע שאינו מגולה לכל, ובימוה"מ יתגלה הנתיב ע"ד שנאמר עוד ישבו זקנים כו' בישישים חכמה כו' שיתגלה נתיב החכמ' עכ"ל וביאור דבריו י"ל כי דרך הטבע והעמדה של עולם שרשו מיחוד תדירי דחו"ב הנמשך להחיות העולמות, ולכן הוא דרך שכל העולם הולכים בה, כי המשכת חיות זה נמשך ומתפשט לכל העולמות ואפי' בקליפות נמשך חיות תדיר להחיותם והיינו מ"ש בזהר פ' ויקהל דרט"ו ע"א