תקפז

וענין פתיל תכלת שנתנו על הציצית כו' הוא בחי' אשא תכלא לשון כליון דאכיל ושצי כו' והיינו לבער הרע בדרך כפייה לאכפייא לסט"א כו' משא"כ למעלה באצי' אין רע יורד כי לא יגורך רע כתיב וכאשר נהפוך בחי' הרע לטוב לגמרי שלא בדרך כפי' כמו שאמר לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' זהו בחי' החוטין הלבנים כו', אבל חוטי התכלת כו' הוא למטה כאשר המל' יורדת לברר בירורים בעה"ד טו"ר ונקראת אז תכלת לשון תכלה כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכיל ושצי כו' וכן באדם התחתון הוא לאכפייא לסט"א וכמ"ש בסמוך ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' כו' פי' ע"י ראי' דתכלת, דהנה מי שלא ראה אור מימיו שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך הוא אך מי שראה אור יכיר וידע את החושך כמו"כ ע"י מצות ראי' דתכלת הנה יזכור על מצות הוי' בחי' הארה אלקית הבאה מלמעלה ע"י אותיות שם הוי' צמצום והמשכה כו' והוא ע"י קבלת מ"ש הנק' מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך כו', והכל ענין אחד שמצות המלך נק' מצות הוי' כו', ואז יכיר וידע איך שהוא בחושך פי' שלא ירצה לקבל שום תענוג זולתו ית' והיינו ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים כו' פי' זונה כשמקבלת שפע תענוג ממשפיע אחר ולקחה לעצמה משפיע זולת בעלה כו' כמו"כ אחרי אשר קיבל מ"ש בהתבוננות כי הוא חייך כו' במצות התכלת לא ירצה לו משפיע אחר דהיינו כתרין דמסאבותא שהם כחות שמשפיעים תענוגים זרים שלא לה' המה ולהיות מרכבה לקבל שפע מהם כו', ואמנם אם לא הי' רואה אור האלקי במצות המלך לא הי' מרגיש בעצמו לתת לב לזה לבלתי יקבל רצון ותענוג זר כו' כי דרך האויל ישר בעיניו ולא יכיר בפחיתת ערכו כלל כי רואה א"ע נקי מעבירות חמורות אך כל מה שיתפעל ביותר במצות הוי' יותר ירגיש בנפשו שלא יהי' כמו זונה אפילו בדקות הענינים כמו בתאוות היתר כדומה כו' וזהו תכלת דאכיל ושצי כנ"ל גם החומריות דנה"ב כו', וכ"ז בחי' אתכפייא כמו"כ למעלה בבחי' מל' דאצי' נפש כל חי כשמאירה אור בבחי' תכלת מבררת בירורי נוגה אכיל ושצי.

קיצור. ענין תכלת ולבן אתכפייא ואתהפכא, ולא תתורו.

ט) ועתה צ"ל מ"ש עוד למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' אני הוי' אלקיכם כו' דצ"ל מאחר שכבר נאמר וזכרתם את כל מצות הוי' א"כ מהו עוד למען תזכרו כו'. וגם מ"ש תחלה מצות הוי' וכאן נאמר מצותי. אך הנה י"ל פי' אני הוי' וי"ל מהו שאמר אני כאלו הוא ידוע כו' מי הוא ובאמת לית מח' תב"כ כו' ולא ידוע רק מצד התפשטותו בנאצלים ונבראים כידוע. אך הענין דיש בחי' נר"נ באדם ובחי' חי יחידה וידוע דנר"נ יש להם כלים משכן השכל שהוא הנשמה במוח ומשכן הרוח בלב ומשכן הנפש בדם כו', אבל בחי' חי' יחידה שהם בחי' הרצון ותענוג אין להם בחי' כלים כלל שישכנו בהם אלא משכנם בכל הגוף בהשוואה אחת כו' כמ"ש במ"א (עמ"ש בלק"ת בד"ה מפני מה יו"ט דפסח, והב' המאיר כו' כשיעלה ברצונו כו' ע"ש שמשם מובן שהרצון שורה גם ברגל) והם בחי' מקיפים של הנפש שאינם מתלבשים בכלי הגוף כלל כו', ועד"ז יובן למעלה