תקעט

תולדה ולא אור השכל כמו שהוא בעצמו ומהותו (ועמ"ש בלק"ת גבי פסח בד"ה והניף ידו על הנהר, נהר הוא בינה בחי' מחשבה, והיינו שלע"ל יהי' גילוי בחי' החכ"ע כמו שהיא בעצם למעלה מעברה דרך אותיות המחשבה והו"ע גילוי פנימי' התורה לע"ל והיינו כדלקמן דפנימית התורה היא למעלה מבחי' השלמה רק בחי' זו לא יוכל להתגלות רק לע"ל אחר שקיימו התורה הנגלית שהוא מבחי' השלמה כו') ואמנם אם לא היה אור המהות נתעלם ונתלבש בלבוש המח' לא הי' יכול כלי המוח להכילו (ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו רפ"א מענין מחשבה וספ"ב ובהביאור שם פ"א ע"ש) ועד"ז יובן למעלה דבאמת מאחר שהוא ית' א"ס אין לו תחלה ואין לו תכלה כו' ואין ערוך אליו כלל גם להיות נאצל מאתו מחשבה וחכמה וכדומה אין זה כ"א בהתעטף אורו העצמי במלבוש המכסה ומעלים לגמרי והוא מ"ש לבושיה כתלג חיוור ישת חושך סתרו כו' ואח"כ בוקע האור ויורד דרך אותו ההעלם של הלבוש אז יוכל להאציל מאור של תולדה זה הנק' הארה דהארה אור החכמה דאצי' (ע' בביאור ע"פ ואתחנן כי יש פרסא המפסיק בין חכ' לכתר כו' וע"ש). וכמו"כ עד"ז יש פרסא המפסיק בין האצי' לבריאה כמ"ש במ"א בת"א בד"ה פתח אליהו, וזהו עוטה אור כשלמה פי' מפני שצריך להיות האור מאיר מתוך השלמה כו' לכך עוטה והלביש את האור בבחי' לבוש והעלם ואח"כ יבקע והאיר (ועמ"ש מענין אז יבקע כשחר אורך בזח"ג אמור ק"ד ונתבאר בסידור שער הסוכות ומ"ש בענין יבקע צורים במדבר בלק"ת פ' צו בד"ה להבין ענין משמח חתן וכלה ובד"ה והי' אור הלבנה וע' בזח"א דט"ו ע"א בקע ולא בקע ובזהרי חמה שם דקאי על קו המדה כו' והבקיעה מעט וזהו בקע ולא בקע כו' ע"ש ובמק"מ, ולפ"ז י"ל מ"ש אז יבקע כו' דקאי אלע"ל שאזי יהי' בקיעת האור והתגלותו ממש וכנ"ל בענין והניף ידו כו'.

ד) והנה כתיב ותורה אור וידוע מארז"ל ברבות בשה"ש ס"פ ראשו כתם פז שהתורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה וכ"ה בזהר נשא קל"ב ע"א ובפ' שופטים דף ער"ה ע"א (הג"ה ומשמע בפ' נשא שם דאש לבנה הוא בחי' עת"י שנאמר בו ושער רישי' כעמר נקי ואש שחורה הוא ז"א שנאמר בו קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון פ"א ופ"ב ובדרוש השני בהביאור המתחיל הנה בין המאציל לנאצלים רפ"ג וספ"ה, וענין אש לבנה ואש שחורה י"ל דשייך ללבן ותכלת דציצית כדמשמע בסה"מ סי' קל"ט דנהורא תכלא או אוכמא הוא בחי' גבורה ונהורא חיוורא הוא חסד והו"ע מ"ע ומל"ת יעו"ש עכ"ה), והענין הוא דהיינו שהתורה יש בה פנימיות וחיצוניות ועל פנימיות וסודות התורה כתיב ארוכה מארץ מדה כו' לפי שבחי' א"ס מאיר בפנימיות התורה לכך אין לה שיעור