תקסט

זו הנמשכת מבחי' סוכ"ע אינה בבחי' גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגי' אותה אעפ"י שמזה עיקר חיותם דוקא ולכן נק' סובב כיון שאינו מושג אבל עכ"פ כיון שממנו דוקא עיקר השפעת חיות כל העולמות א"כ שייך ע"ז לשון מלא שהוא בתוכם ממש, כיון שכל מהותם ועצמותם מתהווה כל רגע ממש מבחי' זו דוקא הסוכ"ע.

ולקרב זה אל השכל להבין קצת עד"מ מנפש האדם ענין בחי' מקיף ואעפי"כ הוא מחי' והוא בתוך תוכם ממש כו', ומ"מ נק' מקיף הנה יובן מענין הארת והשפעת הנפש ברמ"ח אברי הגוף שיש ממנה ב' מיני המשכות והם דוגמא עד"מ לב' בחי' מיני המשכות החיות הנמשך מהקב"ה בעולמות שהן בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כנ"ל כי יש בחי' המשכה והארה מחיות הנפש המאיר ומתלבש בגילוי בכל אבר לפי מזגו ותכונתו והוא במוח מלובש ומתגלה כח המח' והשכל וכל השייך להם ובעין כח הראיה ובאוזן כח השמיעה וביד כח המעשה וכל מלאכת אומן וברגל כח ההילוך ויש בחי' מהנפש המאיר ג"כ ונמצא בכל האברים רק שאינו בבחי' תפיסא והתלבשות בתוך האבר כמו בחי' הרצון והמח' שאעפ"י שהתגלות המח' הוא במוח דוקא ולא בשאר האיברים כנ"ל כנראה בחוש שאם יכהו על המוח תתבלבל המחשבה ואם יכהו על הרגל לא תתבלבל המחשבה כי אין לה שייכות כ"כ עם הרגל שאין הרגל כלי להתגלות המח' אבל המוח הוא כלי ממש לגילוי זה, עכ"ז אנו רואים ג"כ לכאורה היפוך מזה שהמח' ישנה ג"כ ברגל שהרי מיד שעולה במחשבתו שיפשוט רגלו הנה תיכף תתפשט הרגל בלי שום עיכוב ואיחור כלל, ואם לא הי' בחי' המח' ברגל רק שמהמוח נמשך לרגל מח' זו לילך א"כ הי' צריך שהיות זמן מה עד שתלך המח' ותתפשט ברגל וא"כ כיון שאנו רואים שתתפשט הרגל מאיליו וממילא באותה רגע שיעלה במחשבתו לפושטה תומ"י תקדי' הרגל נעשה לנשמע מזה נראה שיש מהות המח' ממש ברגל ע"כ א"צ שהות כלל, וזה לכאורה היפוך מהנ"ל שנראה ג"כ בחוש שהתגלות המח' הוא במוח דוקא. והענין הוא דשניהם אמת כי מה שהמחשבה מאירה בגילוי ממש (דהיינו ע"ד גילוי או"פ בכלי שנק' או"פ לפי שמתגלה ממש בהכלי שמשגת ומלבשת את האור כו') זהו דוקא במוח ולא ברגל כי כלי המוח והרכבתה הוא שיכול להיות בה ממש גילוי המח' משא"כ הרגל אין כלי כלל מה שיהי' בה גילוי מהות המחשבה רק הרגל הוא כלי לגילוי כח ההילוך כמו שהמוח הוא כלי לגילוי כח המח' אבל מ"מ בבחי' העלם ישנה המחשבה ברגל ג"כ ממש כמו במוח רק שבמוח נוסף על ההעלם הוא ג"כ בבחי' גילוי וזה אינו ברגל, ופי' וענין ההעלם ושמ"מ ישנה שם היינו מה שהרגל נשמעת תומ"י להמחשבה, וזהו"ע שהמח' ישנה ממש ברגל עד שפועלת בה כרצונה לכל אשר תחפוץ יטנה שהתפעלות זו שהרגל מתפעלת ומתנהגת כרצון המח' ואפילו נגד טבע הרגל שיוכל להניח רגלו באש כשרוצה כו', הנה הרגל בטילה לגמרי לגבי בחי' רצון ומח' זו הנה זהו"ע שהמח' ישנה שם ולכן א"צ שהות כלל כנ"ל והרי א"כ יש השפעת המח' בהרגל שמחמת השפעה זו הרגל בטילה לעשות תומ"י כרצון המח' אמנם ענין ההעלם הוא שאין ההשפעה זו מושגת להרגל שאין הרגל משיג כלל ענין המח' ומהותה הרי א"כ השפעת המח' בהרגל בא בדרך העלם והסתר משא"כ השפעת המח' במוח היא באה בגילוי ולא דרך הסתר כנ"ל. והנה בחי' המח' הנ"ל שישנה בהרגל