תקסח

אין מספר אשר לכולם נמשך חיות משונה ונבדל מהחיות הנמשך לזולתו והכל הוא ממדת מלכותו ית' שהוא הנק' בחי' ממכ"ע ומאין ליש הוא מחי' ומהוה אותם ממש ולכל חד כפום שיעורא דילי' מתלבשת תוך תוך העלמין.

אבל בחי' סוכ"ע הוא בחי' הארה שמאיר אור השפע ומקיף מלמעלה ואינו נמשך ומתלבש בבחי' גילוי אור בהתגלות להיות מושג בהשגתו רק מקיפו ומאיר עליו מלמעלה, ולא בפנימיותו וכשהוא בבחי' מקיף מלמעלה א"כ הוא מאיר ומקיף על כולם בשוה ולא שייך לומר שמקיף על זה העולם יותר מזה מאחר שהוא מקיף וסובב לכולם לכן נק' סוכ"ע כי העולמות אינם יכולים לקבל את האור בפנימיותו שוה ומשוה קטן וגדול, ועל אור המקיף הזה נא' את השמים ואת הארץ אני מלא בבחי' סוכ"ע דלית אתר פנוי מיני' רק על כל העולמות מקיף ומאיר אוא"ס ב"ה בבחי' סובב ולכן נא' בפסוק זה שמים וארץ בהשוואה אחת ממש כי לגבי בחי' זו אין שייך שינויים והתחלקות המדרי' והוא מרומם ונשגב מלהיות מושג בשמים כמו בארץ רק הוא בבחי' מקיף עליהם וא"כ הוא בשוה בשמים ובארץ ומצד החיות המתלבש בתוכיות העולמות הנק' ממכ"ע יש התחלקות המדרי' כו' ובבחי' זו נאמר מלא כה"כ כבודו כתרגומו זיו יקרי' והיינו בבחי' ממכ"ע שנק' זיו והארה בלבד ולכן לא נזכר כאן שמים וארץ כי בבחי' זו יש התחלקות המדרי' כו' בין שמים לארץ (אמנם מ"ש מלא כהא"כ והלא בבחי' ממכ"ע מאיר בגילוי יותר בבחי' שמים כו' ית' לקמן אי"ה כו') והיינו בבחי' כבודו דוקא זיו יקרי' אבל בחי' אני מלא אני ממש בבחי' סוכ"ע הוא מאיר בשמים ובארץ בהשוואה אחת.

נת' ענין אני מלא סוכ"ע וממכ"ע, ממכ"ע חיות המתלבש בתוך הנבראים ומתחלק לכל חד לפושע"ד כמו דצח"מ וכן עולמות עליוני' והכל הוא ממדת מל' ית' אבל סוכ"ע מקיף אין שייך התחלקות על עולם זה יותר מזה כו' לכן אני מלא שמים וארץ בשוה.

ב) אך לכאורה צ"ל לשון הפסוק אני מלא איך שייך לומר מלא על בחי' אור המקיף אשר אינו מתלבש ומתגלה כלל בתוך השגת העולמות דמ"ש מלא כהא"כ על בחי' ממלא כ"ע יתכן לשון מלא כיון שבחי' חיות זה נמשך בגילוי בפנימי' לכן יתכן לשון מלא ובלשון הזהר ורע"מ ממכ"ע ממלא ממש בפנימיות שהעולמות משיגי' ותופסים החיות המתלבש בהם שהרי האדם נעשה בר שכל מחמת חיות זה כו', וכן החי נעשה בעל חי כו', משא"כ בחי' אור הסוכ"ע שאינו מושג כלל בהעולמות ולכן נק' סובב דוקא כמו דבר הסובב ממעל ואף שאין שם גדר מקום ח"ו מ"מ המכוון שהוא למעלה מהשגת כל העולמות וכיון שכן איך יתכן לשון מלא לאמר את השמים ואת הארץ אני מלא, איזה יחוס יש לו לשמים וארץ לומר שהוא מלא בהם ולית אפ"מ שהרי אין שייך בינו לבינם לא יחוס גשמי' כיון שאינו בגדר מקום ח"ו ולא יחוס רוחני' כיון שאינו מושג כלל. אמנם הענין הוא כי גם בחי' אור המקיף הנק' סוכ"ע הוא ג"כ משפיע חיות בכל העולמות ובשמים וארץ הגשמי' ממש שכולם חיים וקיימים ע"י הארה והשפעה זאת הנשפע ונמשך להם ממש מבחי' אוא"ס ממש הסוכ"ע ואדרבא זהו עיקר החיות כי הארה דממכ"ע כל"ח לגבי עיקר האור הנק' סובב כו' אלא שההשפעה